הוא אמר שהוא עסוק מדי,יש לו חברים אחרים שיותר חשובים לו ממני,חברים שהוא מעדיף אותם על פני.הוא מקיים את ההבטחות שלו כלפי אנשים אחרים אך את ההבטחות שהבטיח לי שוכח כאילו לא היו בכלל.זה עניין של סדר עדיפויות אישי בלי התייחסות אלי או לרגשות שלי.אני מרגישה כועסת.אני מרגישה פגועה.אני מרגישה מאוכזבת.אני מרגישה עצובה.אני מרגישה שכל הציפיות שלי בקשר אלינו התנפצו בין רגע,כמו זכוכית שהתנפצה כתוצאה ממכה של אבן, אשר הושלכה על ידי אדם זר.אני מרגישה שרע לי,אני מרגישה קר.
הוא אומר שככה יצאה לו.הוא אמר שאין לו בררה.לומרות שאני מזיזה את ראשי מעלה ומטה,איני מאמינה למילה.
כל כך חיכיתי ליום הזה.ליום שבו נפגש.כנראה שבסוף זה לא יקרה,כל הציפיות והתכנונים שלנו כאילו עלו באש.וכעט כשנשרפו כבר לא נשאר מהם דבר,חוץ מזכרון נוסטלגי שישאר איתנו לפרק זמן קצר.
-ואלו הן הרגשות הכנות שלי כלפי מה שאתה עושה.
כשאני חושבת על זה מנקודת מבט קצת שונה אני רואה שזאת לא אירוניה,זו היא "מיס" קרמה בהתגלותה.אני חייבת להדגיש שכן,זה מגיעה לי,זה מגיעה לי ועוד איך.
ציפיתי לזה מכל אדם אחר,רק לא ממך.
אני מקווה שזה לא רק סוף,אלה גם התחלה חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
