לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מפעל החיים.


סיפורים על טוקיו הוטל ועוד..

Avatarכינוי: 

גיל: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

טריפלשוט || אני אוהב אותך?


היה לי משעמם והייתה לי השראה אז החלטתי לכתוב וואנשוט. מכיוון שיש לי רעיון טוב מאוד (לדעתי) והוא יצא ארוך, אז זה יצא טריפלשוט..  תהנו!!! ומאוד חשובות לי התגובות שלכם!!!!!.. ההמשך בקרוב. אל תדאגו אני אמשיך את הסיפור שלי. עד הסוף המרר!!!!.. (אוופסיי גיליתי יותר מידייי!!! )

 

 

הלכתי ברחוב עוד מעט מגיע לבית. הרחוב היה שומם וכמעט ולא עברו אנשים ומכוניות. אולי בגלל זה שמתי לב למשאית מעבר גדולה במיוחד חולפת על פניי. היא כמעט והשפריצה עליי משלולית שהייתה בשולי הכביש. המשכתי ללכת במסלולי לעבר הבניין. ראיתי שהמשאית עוצרת מול הבניין וממש כמה דקות אחריה חנתה מכונית יוקרתית. ראיתי אישה יפייפיה יוצאת ממנה מנפנפת בשערה ממש כמו בסרטים ואני הייתי עם פה פעור בוהה לה בחזה. הבנתי שהיא בטח עוברת לבניין ושמחתי מאוד. התחלתי לצעוד לעברה, מי יודע אולי יצא מיזה משהו. אך לפתע יצא גבר שרירי בעל עיניים כחולות גדולות ושיער שחור קצר. הוא ניגש ונתן לה נשיקה ושניהם מביטים על הבניין שבו יפתחו דף חדש בעיר חדשה. האישה התנתקה מזרועותיו ופתחה את הדלת האחורית, היא התכופפה וגבה היה לכיווני. כמעט והזלתי ריר. גופה היה מעוצב וחטוב ושיערה החום גלש על גבה בחופשיות רבה. היא הרימה לידיה תינוק בערך כבן שנה. התאכזבתי. הם נראו מאושרים. לא רציתי לפרק משפחה שכזאת, ובטח שלא הייתה מסכימה לזה. אבל בעצם, אף אחת לא עומדת בקסמיי. נכנסתי לבניין ולחצתי על כפתור המעלית. כשהדלת נפתחה ונכנסתי לחצתי על המקש 7. הדלת כמעט ונסגרה ושמעתי קול גברי "עצור את הדלת!" מהר ובלי להסס הושטתי את ידי קדימה והדלת נפתחה. אותה המשפחה נכנסה פנימה. "תודה" חייכה האישה כשילדה בן השנה על כתפיה נשען וכמעט נרדם.

הגבר בא ללחוץ על הכפתור המראה על קומתו אך נוכח לגלות שכבר היה לחוץ. "אנחנו חדשים בשכונה." אמר הגבר בעל העיניים הכחולות. "אני יודע ראיתי את המשאית." ענה הוא. "איך קוראים לך?" שאלה האישה.

"טום קאוליץ." אמר והביט בהשתקפותו במראה. "אני ליסה וזהו בעלי רון, והקטנטן הזה הוא דניאל." אמרה ליסה והצביעה על תינוקה הקטן שכבר נרדם לגמריי כשבפיו מוצץ והוא מוצץ אותו בהנאה וקולות ההנאה שחווה נשמעו במעלית המרווחת.

המעלית נעצרה וכולם יצאו בזה אחר זה מהמעלית לתוך המסדרון הארוך והמואר באור פלורסנט. ' וואו התאורה הזאת מחמיאה לה כל כך...' חשבתי. ' טום צא מיזה! היא נשואה עם ילד קטן!' לא הצלחתי לעצור את מחשבותיי על מה שהייתי עושה לה עם היא הייתה שלי. הוצאתי את צרור המפתחות מכיס הז'קט והכנסתי לחור המנעול וסובבתי את המפתח. אך להפתעתי הדלת הייתה פתוחה. "היי!" קרא לי ביל מהמטבח.

"היי, שמעת שיש שכנים חדשים?" שאלתי.

"לא, לא שמעתי. נלך להגיד שלום אחר כך?" ביל שאל.

"כן למה לא?" עניתי. הייתי עושה הכל כדי לראות אותה שוב. נזכרתי בה מנופפת בשערה, אך ביל קטע אותי ממחשבותיי.

"משהו קרה?" שאל.

" לא.. למה שיקרה משהו!?" ניסיתי להכחיש. אך ביל הוא הבנאדם היחיד שקורא אותי כמו ספר פתוח.

הוא הבין מיד שמשהו לא בסדר והסתכל עליי במבט שלא הייתי יכול להכנע לו מעולם. התחלתי לספר לו את הסיפור. משראיתי את המשאית מתקרבת ועד הרגע הזה, בו נכנסתי לדירה.

"אני  מבין." חייך בחיוך ערמומי שלא הצלחתי להבין את משמעותו.

"טומי.." אמר וידע שאני לא מבין אותו והסביר לי. "אתה מאוהב ממבט ראשון!" צהל מאושר.

"לא אני לא! ככה אני מתנהג כשאני רואה מישהי כוסית!" ניסיתי להכחיש. אולי אני באמ מאוהב ממבט ראשון? אף פעם לא חשבתי על מישהי ככה. ' אוף בחייך טום!! אתה בקושי מכיר אותה וראית אותה רק לאיזה שתי שניות! ' חשבתי.

"לא נכון. אני יודע מזה!.. אתה מתנהג ככה בגלל שהיא 'אסורה'! " אמר ביל מתלהב מהתגלית.

"מזה אסורה? מה היא פושעת!?" התעצבנתי.

"לא אסורה במובן הזהה.. טיפשון אחד!" צחקק ביל.

"אני יודע למה אתה מתכוון! אני פשוט לא מסכים עם מה שאתה אומר! אני לא מאוהב וזהו!" התעצבנתי מאוד. הייתי כולי אדום וכמעט וצרחתי עליו ונתתי לו כאפה. ביל שתק והמשיך באשר עשה עוד לפני שבאתי.

הלכתי לישון שנ"צ והתעוררתי למחרת כמו חדש.

 

 

יצאתי מהדירה לסופר. ירדתי במעלית ונסעתי במכונית עד לסופר הקרוב ביותר. שבדרך כלל שם אנחנו קונים את המצרכים. לרוב ביל עושה את הקניות או שאחד מהצוות של הלהקה. לעיתים נדירות אני הייתי הולך לקנות אוכל, וזה היה מלווה בצעקות כשלא הייתי מביא את המצרכים הנכונים. עצרתי בחנית הסופר וכיביתי את המנוע. לקחתי עגלה ונכנסתי לסופר. ניסיתי להבין מה ביל רשם לי. לא הבנתי כמה משמות המאכלים, הירקות והתבלינים ובעיקר לא הצלחתי למצוא אותם במקום הענק. 'מעניין למה ביל צריך את כל זה. הרי הוא בכלל לא אוהב ירקות...' חשבתי לעצמי ובלי לשים לב אני נתקע במשהו. נתקעתי בעגלה של אישה שמיד זיהיתי את עינייה הירוקות ושיערה הגולש כתמיד. "ליסה! אני מצטער!!.." הסמקתי כמו עגבנייה.

"זה בסדר גמור!" נראה כי כבר התאוששה מההתנגשות. " מה אתה עושה פה?" נראה כי גם היא זיהתה אותי.

"אני עושה קניות מן הסתם!!" צחקנו. "את אולי יכולה לעזור לי? אני לא מוצא את המדפים של התבלינים.." הסמקתי שוב, הפעם התביישתי על בורותי, מכיוון שזה אמור להיות ידע כללי.

"בטח.. אני אראה לך אני בידיוק צריכה קצת זעפרן." היא אמרה והתחילה להוביל את העגלה מסמנת לי לבוא אחריה. הרגשתי כאילו אני מרחף בעקבות שובל רחני שהשאיר סטייק ואני מזיל ריר.אך היא הייתה כמו פרח. עדינה ויפה.

"אזז.. טום, נכון?" לא חיכתה לתשובה והמשיכה "בן כמה אתה?" שאלה כשהיא מסתכלת ברשימת הקניות שלי ומכניסה כל מיני צנצנות ושקיות לתוך העגלה. "אני בן 19." עניתי לה מביט אחר כל צעד וכל תזוזה שלה.

"וואו אתה צעיר יותר משחשבתי." אמרה חרישית והמשיכה עם שתי העגלות בידיה לעבר הירקות. כל כך נדיב מצידה לעזור לי ככה.

"בת כמה את?" שאלתי עוקב אחריה.

"אני בת 24. עוד מעט 25." חייכה, היא לא נראתה בסביבות ה20 לחייה, אולי אפילו נראתה כבת 17, אך התנהגותה הייתה כל כך בוגרת. אולי זה מה שמשך אותי ללכת אחריה ולהקשיב לה מרוכז כל כך.

דיברנו בעקביות במשך כל הקניות ולבסוף הגענו לקופות שם התפצלו דרכינו.

"אני צריכה ללכת לגן לאסוף את דניאל. להתראות" אמרה ונופפה לי כשהיא יוצאת מהסופר בערך עם 10 שקיות.

"טוב נתראה" מלמלתי לעצמי מכיוון שכבר יצאה מטווח ראייה.

חזרתי הביתה פורק את השקיות לתוך המקרר ולמגרות, ביל היה גאה בי ולא טרחתי להסביר לו שליסה עזרה לי עם הקניות. ניצלתי את תשומת ליבו של אחי הקטן והלכנו לצפות באחוזת הפלייבוי שבערוץ E!.

לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. אפילו לא כשהבנות שופעות החזה והבלונדיניות כיכבו על המסך. לא התרכזתי כלל בטלוויזיה. אלא בעינייה הזוהרות ושיערה החום שוקולד שגולש על גבה. אבל כל הזמן נזכרתי בבעלה ובבנה הקטן. ובכך הסתיימו מחשבותי וחזרתי להתרכז בסדרה, מאוכזב.

נכתב על ידי , 28/9/2008 22:07  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 7 || אלה החיים שלי


 

פרק 7

 

נשמעה מוזיקה נעימה, המוזיקה מתנגנת לאיטה והנה כולם עמדו. אני נכנסת לבושה בשמלה לבנה ארוכה ונוצצת, כשאבי לצידי מחזיק לי את היד. כולם מסתכלים עלינו עוברים וחברות שלי מסמנות לי 'בהצלחה' עם אצבעותיהן.

"אני רוצה שתדעי שמה שלא יהיה אני תמיד אהיה לצידך." אמר אבי, ג'ואי.

"תודה אבא." ניסיתי להשתיק אותו.

"באמת, אני אוהב אותך ואני חושב שטום דווקא ממש נער חמוד." סיכם.

"לא נער, אבא, גבר." חצוףף חשבתי.

הגענו לקצה האולם וכולם התיישבו אבי נתן לי נשיקה במצח ומסר אותי לידו של טום. הוא נראה דיי מצחיק עם חליפה, לא יכולתי להתעלם מזה.

"התכנסנו כאן כדי לאחד את הנישואים של מישל קליין וטום קאוליץ"

 

"אימאאאא!!!!" צעקתי. זה היה חלום. למה לעזאזל חלמתי על זה!? חשבתי לעצמי.

"היי מתוקה.." יצא טום מהשרותים בדיוק סוגר את הרוכסן ונותן לי נשיקה.

"הכל בסדר? שמעתי צעקה."

"כן הכל מצויין, בוקר נפלא, מה לא נפלא!?"

הייתי לחוצה מהחלום, הרגשתי טיפת זעה זולגת לי על המצח, ניגבתי אותה בשרוולי.

"אני נכנסת להתקלח."

"חכי באלי גם." אמר ודחף אותי לשרותים.

"מה ביחד?" שאלתי בפליאה.

"נוו.. תתפשטי כבבר!!" חייך

"טוב נו, בשבילך הכל!" חייכתי גם.

היה ממש נעים במקלחת, חמים, ישבנו שנינו משני צידי האמבטיה משחקים כמו ילדים קטנים בקצף ומתהלבים מהבועות.

"תראה טומיי זקןן!" לקחתי כמות של קצף עם ידיי ומרחתי על הפנים שלי.

הוא צחק. הוא הוריד את הקצף מפניי ונישק אותי.

"אני אוהב אותך קטנטנה!" אמר.

" למי אתה קורה קטנטנה יא ראסטות!" חייכתי, התנשקנו.

"תגיד טום איפה העיתון של אתמול!?" התפרץ אבא של טום, ובשניה הבין שהוא לא נמצא במקום הנכון בזמן הנכון.

"אבא!! צא מכאן!" צעק טום, הסמקתי.

"מזה אין פרטיות בבית הזה!?" צעק אליי אחרי שאבא שלו כבר יצא.

"תרגע זה בסדר. עכשיו... איפה הינו?" צחקקתי.

לאחר שיצאנו מהמקלחת והתלבשנו, החלטנו לצאת לפאב. טוב, טום החליט. אני רציתי לצאת למסעדה, והוא החליט שהוא הקובע והולכים לפאב. שיהיה, בכל מקרה רציתי שישתכר ולנצל אותו קצת מה יש?! אחרי שתי בירות הוא לרשותי והוא יעשה כל מה שעולה על דעתי.

"את באה?" שאל

"ממ.. אני מתלבטת בין הנעליי עקב האדומות לבין המגפיים." אמרתי לו.

הוא בא ועמד לידי ליד שורת הנעליים שבארון והתלבט יחד איתי.

"לגמריי המגפיים." סיכם.

"טוב" נעלתי אותם ויצאנו למכונית.

"תן לי לנהוג!" התחננתי.

"לא! אין מצב, אם כל הכבוד אני לא נותן לך לנהוג בבייבי שלי!" התמקח.

"חשבתי שאני הבייבי שלך! תחליט! וחוץ מיזה מי ינהג אחרי שתשתה?" שאלתי אותו.

"הפעם, אני לא מתכוון לשתות, אני אתן לך להנות" אמר. 'ייאי' חשבתי.

"תודה." אמרתי נתתי לו נשיקה על הלחי. כבר כמעט והגענו.

המוזיקה נשמעה גם בתוך המכונית. יצאנו והתיישבנו על הבר ממש לייד הדי- ג'יי.

"שתי בירות" ביקש טום.

"לא.. אני רוצה ג'יימסון קטן, ובשבילו כלום." אמרתי. הברמן התחיל למזוג.

"למה כלום בשבילי?" שאל מחמיץ פנים.

"כי אתה אמרת שאתה תנהג בדרך הביתה." התפלאתי שהוא לא זוכר.

"לאא.. התכוונתי שאני ישתה רק בירה אחת ואתן לך להנות." התווכח איתי. הברמן הגיש את הג'יימסון. טום ביקש בירה.

"טוב יודע מה תשתה אתה לבד אני אנהג." כעסתי. הוא בא לנשק אותי כאות תודה ודחיתי אותו. היה לו מבט מאוכזב ומתפלא.

"היי מצטער להפריע, רוצה לרקוד איתי?" שאל אותי בחור חמוד.

"בטח" דפקתי לטום מבט מתנשא. הוא היה בשוק. הוא התחיל לשתות ולשתות.. כאילו אין מחר.

"אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה, היינו אמורים להיות ביחד..." מלמל טום בשקט והמשיך לשתות את הבירה הצוננת. המוזיקה התחלפה מידי פעם והמשכתי לרקוד עם אותו הבחור. לרגע ריחמתי על טום, חשבתי שקצת הגזמתי. אני לא צריכה להיות קשה איתו יותר מידי. נפרדתי בנימוס מהבחור וניגשתי אל טום. הוא "נשפך" על הבר והמשיך לשתות משקה כלשהו.

"טומי!" צעקתי בגלל המוזיקה החזקה והנחתי את ידי על גבו כדי להתכופף לעבר אוזנו. "אתה רוצה לרקוד!?" שאלתי עדיין צועקת.

למרבה הפלא הוא התרומם עדיין נראה צלול בדעתו ומשך אותי לרחבת הריקודים. התחלנו לרקוד והמוזיקה התחלפה לסלואו. שנינו חייכנו וטום הצמיד אותי אליו עד כמה שיכל. הנחתי את ראשי על כתפו וזזנו לצלילי המוזיקה הרכה. טום החליק את ידו במורד גבי, וחיבק אותי.

"אני אוהב אותך" לחש באוזני. התרוממתי מכתפו ונישקתי אותו ברכות, והנשיקה הייתה כה ממכרת כאילו זאת הנשיקה הראשונה.

 

כשחזרנו הבייתה היינו עייפים מאוד, לא היה בדעתינו לעשות משהו אחר חוץ מלישון. נשכבתי על המיטה והתעצלתי לחלוץ את מגפיי. טום נחלץ לעזרתי מיד. הוא פשט את בגדיי וחלץ את נעליי ולאחר מכן כיסה אותי בשמיכה העבה. הוא ניגש להתארגן ואני בנתיים כבר נרדמתי והתחלתי לחלום חלומות...

 

 

 

 

אני יודעת שהפרק יצא קצת קצר, אבל לא נורא!!!

עכשיו יש חופש ואני אשתדל להוסיף פרק לעיתים קרובות יותר.. =]

כתבתי את הפרק הזה ללא השראה ולכן לקח לי הרבה זמן לכתוב אותו. אני אסיים אותו בלית ברירה כי אני אל רוצה לאכזב אף אחד. אבל יהיה סיפור חדש אני מבטיחה. והוא יהיה הרבה יותר טוב.

אני מקווה שתראו לחברים/חברות את הבלוג כי לא הרבה נכנסים. או שכן אבל לפחות לא מגיבים.

זה דיי מתסכל כי אני רוצה בלוג שופע תגובות ואין אפילו 10. אני הגעתי למסקנה שאני לא אאיים לא להוסיף פרק עם לא תגיבו. עם אתם רוצים להגיב תגיבו עם לא אז לא. גם טוב. העיקר שאני שלמה עם הבלוג שלי ואני לא צריכה תגובות כדי לקבל אישור שהוא טוב.

תודה וחופש נעים. דיי חפרתי.

מה דעתכם על הפנדות!??!?? תגיבווו!!... חברה שלי שלחה לי צ'ופצ'יקית חולה עלייךך! 3>>>>

 

נכתב על ידי , 28/9/2008 21:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 6 || אלה החיים שלי


פרק 6

 

"ג'יין???????." צעקתי

יואו מזל משהו תפס אותה!..

פתאום נעמדתי במקום ולא זזתי, אתם פשוט לא מאמינים מי תפס אותה,

הית' לדג'ר!

פשוט לא זזתי,

"וואו את חברה שלה?" הוא שאל

"אממ אממ כן!!" אמרתי

"בואי תעזרי לי להעיר אותה" הוא אמר צועק בגלל המוזיקה החזקה.

הלכנו לאיזה חדר, הברמן הראה לנו איפה, הוא שם אותה מסתכל עליה.

" היא מוכרת לי מאיפשהו.." הוא אמר

"כןן קוראים לה ג'יין היא שחקנית גם בארצות הברית.." אמרתי

"אהה נכון!! יואו" הוא אמר, צעק בטעות

"מה ?! מה קורה פה!?" גי'ן אמרה בשקט

"אממ התעלפת ו...הבאתי אותך לפה, פשוט אני ..אמ..כיאילו תפסתי אותך.. שהתעלפת"  הוא אמר מסתכל עליה,

"אההה.." היא אמרה בשיא הפשטות וקמה, כיאילו לא קלטה שהוא שם עליה עיין,

"אויש כואב לי הראש" היא אמרה וקמה,

"תישבי" הוא אמר ועזר לה להתיישב.

הסתכלתי עליהם וחייכתי,

"גברת שתית הרבה" אמרתי,

"כן.." היא אמרה, פתאום קלטתי אותה בוהה בהית',

"אתהה...אתה...הית'.. " היא אמרה בשוק

"לדג'ר..כן.." הוא אמר צוחק,

היא חייכה אליו,

"טוב אני ישאיר אותכם לבד אמרתי" וחייכתי לג'יין

היא חייכה אלי,

"אבל איך אני יחזור?" היא שאלה

"אני יקפיץ אותך" הית' אמר

"טוביק" היא אמרה מבסוטה.

הלכתי לרכב כדי לחזור הביתה ואז הסתכלתי על השעון וקפאתי על המקום,

השעה היתה 6 בבוקר,

טום היה אמור לחזור מההופעה ב3,

ופתאום ראיתי 19 שיחות לא נענות בפלאפון ותנחשו מי זה היה, טום!!..

הוא בטח מחפש אותי המתוק הזה,

נכנסתי מהר למכונית והתחלתי לנסוע ומרוב שגם הייתי שיכורה לא צילצלתי להגיד לו שהכל בסדר,

מהר נכנסתי הביתה וצעקתי:

"אני בבית לא צריך לדאוג..טום?!"

ופתאום אני רואה את טום את אמא שלו ואת אבא שלו מסתכלים עלי,

"היי" אמרתי מחייכת

"מאמי מה קרה לך?!" טום אמר וחיבק אותי,

"אני, קצת, ג'יין, אנדרס, שתינו, הית', פלאפון..." אמרתי כמו טיפשה..

" הבנתי.." טום אמר צוחק,

"בקיצור את שיכורה?!" הוא שאל

"אממ נראה לי שכן.."אמרתי מתנדנדת מצד לצד,

"שלום מישלוש מה שלומך?!" אמא של טום אמרה לי..

"בסדר מה איתך?" שאלתי

"בסדר.." היא אמרה "טום תיקח אותה כבר למיטה מסכנה עבר עליה לילה קשה.." היא אמרה,

"בסדר אמא,

הוא הרים אותי על הכתפיים וכמעט נתקעתי בתקרה,

"תיזהר טום!!.." אבא שלו צעק,

"אני בסדר אבא אל תדאג" טום אמר בציניות,הוא לקח אותי זרק אותי על המיטה ומהר הוריד לי את נעליים והשמלה והחליף לכותונת,

"אפשר נישוקי?!" שאלתי

"כן יפשלי.." הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה..

הוא יצא מהחדר ואני צעקתי:

"קמצן!!"

למחרת קמתי וראיתי את טום לצידי, זכרתי קצת מאתמול,

"טומיק?!"

"פסטט תתעורר.." אמרתי בשקט

לאט לאט הגברתי את הקול

"טומי?!.." לחשתי עוד פעם

"טומי?!!?!?!?!?" צעקתי

"מה?! מה?! מה קרה?! מישל?!" הוא התעורר

"יפשלי התעוררת.." אמרתי בצחוק

הוא צחק...

הלכתי לצחצח שיניים והסתכלתי על השעה וראיתי שעכשו 12 בצהריים,

זכרתי שההורים של טום הגיעו וראו אותי ככה, איזה מטומטמת אני,

אני ירדתי למטה להכין ארוחת צהריים,

בישלתי פסטה, פיצה (לטום ביל גוסטב וגיאורג..),ניוקי, פשטידת תירס וצי'פס.

"וואוו מה קורה פה?!" טום שאל

"בישלתי להורים שלך לאות הצטערות על מה שקרה" אמרתי עם פרצוף כלב,

"ואי יפשלי כל הכבוד למרות שלא היית צרכה.."

הוא נישק אותי חזק, קפצתי עליו והתחלנו להתנשק..

"בוקר טוב" אבא של טום אמר מסתכל עלינו,

"סליחה אני מצטער בוקר מצוין בשבילכם" הוא אמר מת מצחוק מהבדיחה של עצמו,

טום הוריד אותי וצחקנו,

"וואו מתי 1000 אנשים נכנסו ולא שמתי לב?!" הוא שאל ושוב צחק מהבדיחה של עצמו,

" אבא של הבנו את הבדיחה שלך?.." טום אמר מצחקק.

"אוקי מאיפה כל האוכל הזה ולמה?!" הוא אמר מתבאס.

"אהה אני הכנתי אותו" אמרתי בגאוה,

"וואו יפה!! גם יפה וגם אופה" הוא אמר צוחק שוב ושוב מהבדיחה של עצמו,

חייכתי,

"וואוו צהריים טובים" אמא של טום אמרה מסתכלת על השולחן עם כל המאכלים,

"מי עשה?" היא שאלה

"אני" עניתי

מחייכת,

"אישה כלבבי.." היא אמרה,

טום חיבק אותי חזק, כאילו מתגאה, חיבקתי אותו גם.

 

 

 

 

סוף!!!...

מיכלוש שלי אהבתי לכתוב לך את הסיפור. כל פעם שתצטרכי עזרה תגידי לי...

אני יעזור לך,

ורק שתדעי שאת כותבת מדהים אני אומרת לך!!..

3>

 

 

 

לא הסוף של הסיפור אל תדאגו..

אלה הפרקים שחברה שלי שובל מתה עליהה כפרעע עליה כתבה, את השאר אני אמשיך לכתוב. יקח זמן עד שאני אוסיף פרק 7. אני צריכה לכתוב אותו ונמאס לי מהסיפור הזה. לא חשבתי שימאס לי כ"כ מהר וממש חשבתי שאני אעשה איזה מלא פרקים. תיהיו מוכנים לזה שאולי אני אנטוש באמצע. סוריי.. תהנו!!!! =]

 

נכתב על ידי , 22/9/2008 19:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריאיון החברות של התאומים עם אנדרס


תרגום לריאיון:
החברות של התאומים עם אנדרס!
 
(לאלה שלא יודעים- אנדרס הוא חברם הטוב ביותר של ביל וטום)
 
איך הכרתם את אנדרס?
 
ביל: הוא הלך איתנו לבית ספר בוולמירסטט (משו כזה, זאת עיר בגרמניה). לא היו לי הרבה חברים אחרים חוץ ממנו בבצפר. טום ואני עזבנו את בית הספר בכיתה י`, אנדרס מסיים את הלימודים השנה.
 
האם אתם ואנדרס דומים מאוד ?
 
טום: הוא בדיוק כמונו. חברים טובים חייבים להיות דומים. וזה מה שאנחנו.
 
האם הוא פסיכי כמוכם? (איזה חוצפה!)
 
ביל: המ, אני חושב שהוא בדיוק השילוב. לפעמים הוא נהיה ממש נרגש. אנחנו מתאימים באופן מושלם. הוא ספונטני כמו טום וכמוני, ואנחנו חולקים את אותו חוש ההומור. זה ממש חשוב לי בחברים, שאנחנו יכולים לצחוק ביחד.
 
איך אתם יודעים שאתם יכולים לסמוך עליו?
 
טום: זה עניין של זמן. כשאתה מכיר מישהו לאורך כל כך הרבה זמן, אתה לומד איך הבנאדם הזה הוא באמת. אנחנו מכירים אותו כבר 7 שנים, ואנחנו יכולים לבטוח בו, כי הוא היה בצד שלנו כבר מההתחלה והוא יודע עלינו הכל.
 
ביל: אנחנו חברים כבר כל כך הרבה זמן.
זה ככה עם כל החברים הקרובים שלי- ידעתי כבר מההתחלה שאני יכול לבטוח בהם. ומה שיש לעיתים קרובות הוכיח שצדקתי. (משפט הזוי, לא הבנתי אותו)
 
האם אנדרס לפעמים מרגיע את המריבות שלכם?
 
טום: לא, בכלל לא. הוא תמיד בצד של האחד הזה מאיתנו, הוא חושב מי הצודק.
 
האם הוא אומר לאנשים אחרים שהוא חבר של הבחורים מטוקיו הוטל?
 
ביל: הוא לא יעשה את זה בחיים. הוא והחברים האחרים שלי מאוד מאופקים בקשר לזה. כשאנחנו נפגשים, אנחנו אף פעם לא מדברים על הלהקה, אלא על דברים אחרים לגמרי. כשאנחנו עם חברים שלנו, אנחנו אנשים פרטיים.
 
האם אתם מדברים איתו לעיתים קרובות בטלפון?
 
ביל: כל יום.
אני מדבר עם ההורים שלי וחברים שלי מדי יום. אני תמיד על הטלפון.
 
האם אנדרס רצה אי פעם להצטרף לטוקיו הוטל?
 
טום: ארבעתנו ביחד מאז 7 שנים, ותמיד נשאר בדרך שאנחנו. לא יהיו חברים חדשים בלהקה.
אנדרס הוא המתופף בלהקה שלו.
 
האם הוא הוטרד בידי המעריצים שלכם?
 
?: זה בתוך המגבלה. אנחנו מנסים בכוח לשמור על החברים שלנו מחוץ להכל בגלל שאנחנו יודעים איך זה להיות בתוך העין הציבורית.
 
ולתמונות של אנדרס!
תעריכו כי היה ממממש קשה להשיג אותן!
 
אנדרס זה הבלונדיני במעלה התמונה ליד הבחורה משגועת עם הפה הפעור.
 
 
אנדרס מוקף באדום (לעלגים: כתוב שם - הנה אנדי ^^")
 
תמונה של ביל ואנדרס
 
טוב מספיק תמונות כבר הבנו שהוא כוסון עלל!! XD
נכתב על ידי , 14/9/2008 16:22  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 5 || אלה החיים שלי


פרק 5

 

את הפרק הזה חברה טובה שלי כתבה, שובל. הייתה לי "חסימת השראה" (טחחח ^^")

וביקשתי ממנה לכתוב לי פרק, היא תכתוב גם את פרק 6 ואולי את פרק 7, סתם כי אני חושבת שהיא טובה וכי אני חושבת שצריך סוג כתיבה יותר קלילה. תהנו ותגידו לי איך היה, זה מאוד חשוב לי!!

 

 

קמתי בבוקר ולא ראיתי את טום ליידי, לא הבנתי מה קרה..

הייתי בטוחה שכל זה היה חלום אחד גדול אפשר להגיד סיוט!!..

ואז ראיתי אותו את החמוד שלי נכנס עם ארוחת בוקר,

"בוקר טוב יפשלי!" הוא אמר,

"בוקר אור.." נתתי לו נשיקה

"ואי ואי ריח של גן עדן.." הוא צחק

"אני הולכת לצחצח שיניים בתנאי שתחכה פה!"

"בסדר ייאלה לכי למשלחת שלך.."

הלכתי לצחצח שיניים ועשיתי את זה דיי מהיר, לא רציתי להפסיד אפילו דקה איתו..מה שעשיתי לו מסכן,

קפצתי עליו והתחלתי לנשק אותו ולנשק ולנשק,עד שלא היה לי אויר,

"חח מישהי התגעגעה אליי בזמן הכל כך ארוך הזה" הוא אמר עם החיוך הכי כובש בעולם,

"אמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך?"שאלתי

"ואני אמרתי לך?" שאל

הנהנתי בראשי ונישקתי אותו שוב,

"תגידי מה עם החברות האלו שלך..אמ..נו.."

"יואו!!...לין!!!..מלאני!!!..אנה!!!!!!..." צעקתי

"כן הן..." טום אמר בהיסוס

"איפה הפלאפון שלי טום?! אני גם צריכה להודיעה לג'יין!..ולכל העולם פור גאד סייק"(ג'יין היא גם חברה שלי בואו נגיד החברה הכי טובה שלי ביקום הכי הכי...)צעקתי,

"לא יודע!" הוא צעק ביחד איתי,

התחלנו לחפש בכל הבית וחיפשנו תאמינו לי שחיפשנו, באמ אמא של הבית!

"אויש" נאנחתי והתיישבתי על הספה בסלון,

"אווץ" הרגשתי משהו מציק לי, מיששתי מתחת לכרית ותנחשו מה זה היה,

ניחוש אחד אחרון...הפלאפון..

התקשרתי להורים קודם כל להגיד שאני בסדר, והיו צרחות כרגיל,

"למה לעזאזל לא אמרת לנו!?!" אמרה אמא,

"כי לא ידעתי שאתם בכלל ההורים שלי!" גם אני צעקתי

"טוב אני טסה אליך.." היא אמרה

"לא אמא אני בסדר אני נשבעת עוד מעט אני אטוס לארץ להגיד שלום.." אמרתי מנסה להרגיע

"טוב תדברי איתי היום בסדר?"שאלה

"טוב"

התקשרתי ללין, מלאני ואנה וכמובן אמרתי להן איפה אני,

"רגע אז את בסדר חזר לך הזיכרון?!" שאלה אנה,

"כן תרגעו" עניתי

"ואי איזה מזל אני צריכה לחזור לאנגליה ישלי תואר לסיים מותק.." אמרה מלאני

"כן זה בסדר תחזרו אני גם ככה עוד מעט אטוס להגיד שלום בבית ונתראה שם."

"בסדר" אמרו כולן בקול.

"יאלה נדבר?" שאלתי

"כן ביוש" הן ענו

אחר כך התקשרתי לג'יין, התקשרתי והייתה ממתינה, נלחצתי בדרך כלל שהיא רואה שאני מנסה להשיג אותה אפילו שיש ממתינה היא מנתקת לשני ומרימה לי, זה היה ממש מוזר.

ניסיתי שוב והיה שוב ממתינה, דאגתי.

בסוף אחרי איזה כמה צלצולים טובים היא הרימה בוכה.

"מישל?" היא שאלה בבכי,

"מה קרה מאמי שלי?!" שאלתי בלחץ אטומי

"אמ...תקשיבי אני ואנדרס כבר לא.." היא התחילה לצרוח מרוב בכי,

"למה מה קרה?!" שאלתי,

"אנחנו פשוט לא מתאימים הוא חתיכת חרא ואני...אמ.. לא יודעת! אבל אני לא חתיכת חרא..." היא צעקה,

"בסדר מאמי איפה את עכשו?!" שאלתי

"בבית.."

"אז תקפצי אלי יש לי משהו לספר לך.."אמרתי (ג'יין גרה שתי בתים ליידי)

"טוב...דרך אגב למה לא צלצלת אלי ביומיים אחרונים?! דאגתי.." היא אמרה,

"אני יספר לך למה שתבואי אלי כבר,קדימה!!.."צעקתי

"טוב.."שמעתי אותה מנגבת את הדמעות.

"טום הכושמשמוש הזה נמצא?" היא שאלה בצחוק (כושמשמוש זה הכינוי שהיא נתנה לטום..)

"לא הוא הלך להופעה הוא לא יחזור הלילה וזה אומר שאנחנו יוצאות מותק את מביאה את כל הבגדים הכי יפים שלך ואני יעזור לך לבחור קדימה יסקסית..!"אמרתי בהתרגשות..

"יאלה אני באה כוסית.."

חיכיתי איזה חצי שעה עד שהיא תבוא..

ואז היא הגיעה הפרינססה עם מזוודה ענקית,

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!" שאלתי

"אמרתי לי להביא את כל הבגדים היפים לא?!" היא שאלה

צחקנו ביחד,

"טום ביל גיאורג וגוסטב יודעים שנפרדתם?" שאלתי

"לא יודעת הוא חבר שלהם שהוא יספר להם החרא הקטן"

"טוב בואי נראה מה הבאת.."אמרתי

צחקקנו ביחד,

לא נפרט את הבחירת בגדים כי אתם תירדמו..

בסוף בחרתי השמלת מיני שחורה צמודה עם מחשוף פצצה ואולסטר ארוכים ארוכים עד לברך שחורים ושיער שלי היה פן חלק חלק ממש מקלות וג'יין לבשה גם שמלת מיני עם מחשוף בהרבה יותר גדול משלי, אני אף פעם לא מבינה איך היא יכולה לשים תדברים האלו, והשלמה היתה בצבע חום עם אולסטר קצרות בצבע שחור כמו שלי והשיער שלה היה כמו מקלות סיניות..התאפרנו ממש יפה ויצאנו ברכב שלי,

"אנחנו הולכים להשיג לך חתן" אמרתי

"בטח בטח צנון ורתח" היא אמרה צוחקת,

נכנסנו לבר וכולם הסתכלו עלינו, זה מן בר כזה לכל מיני סלב, כי ג'יין היתה שחקנית מאוד מפורסמת בארצות הברית...

היתה גם מסיבה כי כמה שחקנים מארצות הברית באו להציג את הסרט שלהם בגרמניה.

"את חושבת שהשחקנים חתיכים?" שאלתי את ג'יין

"יש רק דרך אחת לברר.." היא אמרה מסתכלת עלי,

"מה אני לא מבינה?." אמרתי

"תיראי.." היא אמרה,

היא עלתה על הבר והתחילה לרקוד,

"בואי כבר!" היא אמרה,

" לא מה פתאום את משוגעת..?" אמרתי,

"טוב נוו מה יש לי להפסיד.."אמרתי, חושבת בקול רם

עליתי על הבר ואני והיא התחלנו לרקוד היה ממש כיף כמה בנות הצטרפו,

שתינו הרבה ממש הרבה, אני עוד איכשהו רגילה לזה אבל ג'יין?! ממש לא,

היא לא שותה הרבה בכלל,

ראיתי אותה שותה ושותה ולא היה לי נעים ממנה.

"ג'יין תפסיקי לשתות כבר" אמרתי בלחץ

"לא אני רוצה עוד.." היא אמרה ,שיכורה.

ואז ראיתי אותה היא התעלפה

נכתב על ידי , 14/9/2008 16:12  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,240
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למפעל החיים || פאנפיק על טוקיו הוטל. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מפעל החיים || פאנפיק על טוקיו הוטל. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)