מפעל החיים.

פרק 7

נשמעה מוזיקה נעימה, המוזיקה מתנגנת לאיטה והנה כולם עמדו. אני נכנסת לבושה בשמלה לבנה ארוכה ונוצצת, כשאבי לצידי מחזיק לי את היד. כולם מסתכלים עלינו עוברים וחברות שלי מסמנות לי 'בהצלחה' עם אצבעותיהן.

"אני רוצה שתדעי שמה שלא יהיה אני תמיד אהיה לצידך." אמר אבי, ג'ואי.

"תודה אבא." ניסיתי להשתיק אותו.

"באמת, אני אוהב אותך ואני חושב שטום דווקא ממש נער חמוד." סיכם.

"לא נער, אבא, גבר." חצוףף חשבתי.

הגענו לקצה האולם וכולם התיישבו אבי נתן לי נשיקה במצח ומסר אותי לידו של טום. הוא נראה דיי מצחיק עם חליפה, לא יכולתי להתעלם מזה.

"התכנסנו כאן כדי לאחד את הנישואים של מישל קליין וטום קאוליץ"

"אימאאאא!!!!" צעקתי. זה היה חלום. למה לעזאזל חלמתי על זה!? חשבתי לעצמי.

"היי מתוקה.." יצא טום מהשרותים בדיוק סוגר את הרוכסן ונותן לי נשיקה.

"הכל בסדר? שמעתי צעקה."

"כן הכל מצויין, בוקר נפלא, מה לא נפלא!?"

הייתי לחוצה מהחלום, הרגשתי טיפת זעה זולגת לי על המצח, ניגבתי אותה בשרוולי.

"אני נכנסת להתקלח."

"חכי באלי גם." אמר ודחף אותי לשרותים.

"מה ביחד?" שאלתי בפליאה.

"נוו.. תתפשטי כבבר!!" חייך

"טוב נו, בשבילך הכל!" חייכתי גם.

היה ממש נעים במקלחת, חמים, ישבנו שנינו משני צידי האמבטיה משחקים כמו ילדים קטנים בקצף ומתהלבים מהבועות.

"תראה טומיי זקןן!" לקחתי כמות של קצף עם ידיי ומרחתי על הפנים שלי.

הוא צחק. הוא הוריד את הקצף מפניי ונישק אותי.

"אני אוהב אותך קטנטנה!" אמר.

" למי אתה קורה קטנטנה יא ראסטות!" חייכתי, התנשקנו.

"תגיד טום איפה העיתון של אתמול!?" התפרץ אבא של טום, ובשניה הבין שהוא לא נמצא במקום הנכון בזמן הנכון.

"אבא!! צא מכאן!" צעק טום, הסמקתי.

"מזה אין פרטיות בבית הזה!?" צעק אליי אחרי שאבא שלו כבר יצא.

"תרגע זה בסדר. עכשיו... איפה הינו?" צחקקתי.

לאחר שיצאנו מהמקלחת והתלבשנו, החלטנו לצאת לפאב. טוב, טום החליט. אני רציתי לצאת למסעדה, והוא החליט שהוא הקובע והולכים לפאב. שיהיה, בכל מקרה רציתי שישתכר ולנצל אותו קצת מה יש?! אחרי שתי בירות הוא לרשותי והוא יעשה כל מה שעולה על דעתי.

"את באה?" שאל

"ממ.. אני מתלבטת בין הנעליי עקב האדומות לבין המגפיים." אמרתי לו.

הוא בא ועמד לידי ליד שורת הנעליים שבארון והתלבט יחד איתי.

"לגמריי המגפיים." סיכם.

"טוב" נעלתי אותם ויצאנו למכונית.

"תן לי לנהוג!" התחננתי.

"לא! אין מצב, אם כל הכבוד אני לא נותן לך לנהוג בבייבי שלי!" התמקח.

"חשבתי שאני הבייבי שלך! תחליט! וחוץ מיזה מי ינהג אחרי שתשתה?" שאלתי אותו.

"הפעם, אני לא מתכוון לשתות, אני אתן לך להנות" אמר. 'ייאי' חשבתי.

"תודה." אמרתי נתתי לו נשיקה על הלחי. כבר כמעט והגענו.

המוזיקה נשמעה גם בתוך המכונית. יצאנו והתיישבנו על הבר ממש לייד הדי- ג'יי.

"שתי בירות" ביקש טום.

"לא.. אני רוצה ג'יימסון קטן, ובשבילו כלום." אמרתי. הברמן התחיל למזוג.

"למה כלום בשבילי?" שאל מחמיץ פנים.

"כי אתה אמרת שאתה תנהג בדרך הביתה." התפלאתי שהוא לא זוכר.

"לאא.. התכוונתי שאני ישתה רק בירה אחת ואתן לך להנות." התווכח איתי. הברמן הגיש את הג'יימסון. טום ביקש בירה.

"טוב יודע מה תשתה אתה לבד אני אנהג." כעסתי. הוא בא לנשק אותי כאות תודה ודחיתי אותו. היה לו מבט מאוכזב ומתפלא.

"היי מצטער להפריע, רוצה לרקוד איתי?" שאל אותי בחור חמוד.

"בטח" דפקתי לטום מבט מתנשא. הוא היה בשוק. הוא התחיל לשתות ולשתות.. כאילו אין מחר.

"אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה, היינו אמורים להיות ביחד..." מלמל טום בשקט והמשיך לשתות את הבירה הצוננת. המוזיקה התחלפה מידי פעם והמשכתי לרקוד עם אותו הבחור. לרגע ריחמתי על טום, חשבתי שקצת הגזמתי. אני לא צריכה להיות קשה איתו יותר מידי. נפרדתי בנימוס מהבחור וניגשתי אל טום. הוא "נשפך" על הבר והמשיך לשתות משקה כלשהו.

"טומי!" צעקתי בגלל המוזיקה החזקה והנחתי את ידי על גבו כדי להתכופף לעבר אוזנו. "אתה רוצה לרקוד!?" שאלתי עדיין צועקת.

למרבה הפלא הוא התרומם עדיין נראה צלול בדעתו ומשך אותי לרחבת הריקודים. התחלנו לרקוד והמוזיקה התחלפה לסלואו. שנינו חייכנו וטום הצמיד אותי אליו עד כמה שיכל. הנחתי את ראשי על כתפו וזזנו לצלילי המוזיקה הרכה. טום החליק את ידו במורד גבי, וחיבק אותי.

"אני אוהב אותך" לחש באוזני. התרוממתי מכתפו ונישקתי אותו ברכות, והנשיקה הייתה כה ממכרת כאילו זאת הנשיקה הראשונה.

כשחזרנו הבייתה היינו עייפים מאוד, לא היה בדעתינו לעשות משהו אחר חוץ מלישון. נשכבתי על המיטה והתעצלתי לחלוץ את מגפיי. טום נחלץ לעזרתי מיד. הוא פשט את בגדיי וחלץ את נעליי ולאחר מכן כיסה אותי בשמיכה העבה. הוא ניגש להתארגן ואני בנתיים כבר נרדמתי והתחלתי לחלום חלומות...

אני יודעת שהפרק יצא קצת קצר, אבל לא נורא!!!

עכשיו יש חופש ואני אשתדל להוסיף פרק לעיתים קרובות יותר.. =]

כתבתי את הפרק הזה ללא השראה ולכן לקח לי הרבה זמן לכתוב אותו. אני אסיים אותו בלית ברירה כי אני אל רוצה לאכזב אף אחד. אבל יהיה סיפור חדש אני מבטיחה. והוא יהיה הרבה יותר טוב.

אני מקווה שתראו לחברים/חברות את הבלוג כי לא הרבה נכנסים. או שכן אבל לפחות לא מגיבים.

זה דיי מתסכל כי אני רוצה בלוג שופע תגובות ואין אפילו 10. אני הגעתי למסקנה שאני לא אאיים לא להוסיף פרק עם לא תגיבו. עם אתם רוצים להגיב תגיבו עם לא אז לא. גם טוב. העיקר שאני שלמה עם הבלוג שלי ואני לא צריכה תגובות כדי לקבל אישור שהוא טוב.

תודה וחופש נעים. דיי חפרתי.

מה דעתכם על הפנדות!??!?? תגיבווו!!... חברה שלי שלחה לי צ'ופצ'יקית חולה עלייךך! 3>>>>