מפעל החיים.

"מי אוהב את אמא? אני! אני! אמא כל כך יפה.. יפה, יפה, יפייפיה.. אמא כוסית!" שרתי חזק כך שכל הבניין היה יכול לשמוע.הייתי לבד, לא היה אכפת לי. הפלאפון צלצל.

"הלו?" שאלתי

"היי יפה שלי!" קראה מלאני לתוך הטלפון.

"מה קורה? שנים שלא דיברנו הא!?" צהלתי מאושר.

"הכל טוב, תאמת לא דיברנו מאז התאונה שקרתה לך." ענתה.

"תקשיבי, אנחנו עדיין כאן, בגרמניה.." סיפרה כאילו זה חדש לי.

"אני יודעת, הנחתי לעצמי שתישארו.. אז יש חדש?" שאלתי.

"לא, אנחנו טסות היום חזרה לישראל, וואי תקשיבי אני חייבת לזוז! לין צועקת לי מלמעלה וזה לא נעים את יודעת.. ביי!" לא חיכתה לתשובה וניתקה את הפלאפון. השיחה הזאת הזכירה לי כמה שאני מתגעגעת לישראל, לבית שלי ולמשפחה. אחותי עוד מעט מתגייסת, ושמעתי שההורים שלי עשו מטבח חדש בבית. אני מתה לראות את כולם שוב, את החתול שלי ואת המושב שבו גדלתי.

הרגשתי מישהו מאחוריי מנשק את צאוורי, מיד זיהיתי מי זה.

"טומי.." אמרתי והסתובבתי אליו. "אני רוצה לטוס לישראל." אמרתי בטון קצת עצוב, ושוב, פני הכלבלב כיכבו על פניי.

"אממ.. אני לא בטוח שזה רעיון טוב כל כך.. יש לנו עוד מעט סיבוב הופעות." סיכם.

"כן, אבל אם תבואו לישראל תיהיה לכם חופשה קצת מהמעריצים וניהיה בבית מלון מפנק," אמרתי בקול מפתה, "ואני אוכל לראות את ההורים שלי.." השפלתי את מבטי. הוא עשה פרצוף של ' למה נראלך שהתחנונים האלה יעבדו עליי?!'

"טומי, אתה יודע איך זה לא לראות את המשפחה הרבה זמן.." חייכתי אליו חיוך מאולץ, "אני פשוט מתגעגעת למשפחה שלי, לבית שלי זה הכל."

הוא בא לדבר אך עצרתי אותו והמשכתי. "אתה לא חייב לבוא, אני רק אומרת שבקרוב אני נוסעת." אמרתי בעצב.

"זה בסדר, באתי להגיד שאני אשמח לחופשה קטנה! ,אבל גם בישראל יש לנו מעריצים.. שחכת?!" התפלא.

"לא, לא שכחתי, אבל לא כמו כאן וחוץ מיזה אני מעריצה מספר אחת שלכם!" צחקנו.. הוא הניח את ידו על גבי וחיבק אותי חזק מהצד.

"אני אוהב אותך!" חייך.

"אני יודעת.. מי לא!?" צחקנו שוב. "סתם, סתם.. אני אוהבת אותך גם מאמי!" התקרבתי אליו לאט, טום הצמיד את שפתיו אליי ונישק אותי ברכות מה שהפך לאחר זמן לא רב לנשיקה חושנית ומצאתי עצמי גוערת מעליו.

6:03 בביתה של ג'יין.

נשמעה דפיקה בדלת. ג'יין לא יכלה לשמוע מכיוון שהייתה במקלחת שרה בקולי קולות וחופפת את שיערה בשמפו של מוי כיף, לא ממזמן יצא הריח החדש של החברה שכל כך אהבה. צעדים כבדים חדרו לתוך הבית, מגפי צבא שחורות וגדולות צעדו פנימה. אותו הבחור התיישב על הספה והדליק טלווזיה.

"יש לי שמפו חדש של מוי כיף! ייאי מי! אני מאושרת..!! יש לי דייט עם בנאדם חלומי!" שרה ג'יין במקלחת. אותו הבחור ששמע זאת גיחח קלות.

זרם המים פסק וג'יין יצאה מן המקלחת, שומעת קולות שבקעו מן הסלון, היא לקחה את הדבר הראשון שבא ליד ויצאה על קצות אצבעותיה, היא צעדה במסדרון ורגע לפני שנכנסה לסלון, השמיעה צעקה חזקה.

"וואאהה!!" זרקה את הדבר למקור הרעש.

"ג'יין!" התרומם הבחור מן הספה כשהוא מרים סכין גילוח ורוד שכרגע זרקה ג'יין.

"הית'!" הייתה המומה. "מהה.. איך..איך...אי-"

"-איך נכנסתי לכאן?" קטע את גימגומיה.

"כ.. כן!" אמרה.

"שכחת את המפתח בחור המנעול, את צריכה להגיד תודה שזה אני ולא איזה משוגע רוצה להרוג אותך.." חייך את חיוכו הכובש והושיט את המפתח הכסוף לג'יין.

"תודה." חייכה גם היא ולקחה את המפתח מידיו.

"אם לא אכפת לך, אני אלך להתארגן." הסמיקה שנזכרה שהיא עומדת מולו במגבת של דורה.

"בטח, אני אחכה לך כאן." העביר את ידו הגדולה בשיערו והתיישב על הספה.

13 לפברואר 2008

'שלום יומני היקר,

מחר אני וטום חוגגים ארבע שנים ביחד..

רציתי לספר לך על היום שעבר עליי, הייתי בעיקר לבד, ישבתי על המיטה וחשבתי על אמא ואבא.. בקרוב אני אפגוש אותם.. נכון שזה מרגש?

אני מאושרת עם טום, הוא מספק אותי ומפתיע אותי כל פעם מחדש.. אבל מה יקרה כשיחזור לסיבובי ההופעות? אני אחזור להיות לבד ובודדה יותר מתמיד, כאן בגרמניה. הוא הסכים להצטרף אליי לטיסה לישראל, אבל.. אני לא רוצה להכריח אותו, יכולתי לראות בעינייו שהוא אינו רוצה לבוא. ויותר גרוע מכך, מה יקרה אם ישאר פה, כשאני רחוקה? אולי ישכח את אהבתו אליי ויחגוג על חשבוני- יבגוד.. אני כל יום חיה עם הידיעה שטום הוא גבר שאינו יודע להתמסד, כל יום כשאנחנו עוברים ליד בחורה נאה, אני רואה בעינייו כמה שהיה רוצה "לעלות" עליה. אני לא אומרת שאני לא נהנת איתו, אבל חיי התהילה שלו יותר מידי גדולים עליי. אני רוצה אותו בלבד, לא את המעריצות והפאפרצים שבאים באותה החבילה. אני בחיים לא כתבתי לך את זה, אני בחיים לא חשבתי שזה משהו רציני, עד שלילה אחד..'

הרמתי את העט מן הדף, הרגשתי דמעות מחלחלות דרך ארובות העין על לחיי ועד למורד שפתיי.. זה קרה באותו היום שהבטיח שיבוא איתי לישראל...

<פלאשבק>

"טום אתה בא למיטה?" שאלתי אותו מפהקת.

"כן אני כבר עולה.." חייך וחזר לדבר בטלפון.

"אוקיי.." אמרתי ועליתי למעלה, נזכרתי ששכחתי את הפלאפון שלי, ורציתי לשים אותו בטעינה, אז ירדתי למטה שוב ושמעתי אותו מדבר;

"כן.. גם אני.. בטח, ברור שהייתי רוצה לעשות זאת שוב..גם אני.. כן.. כן.. את יודעת מה מותק?, בהחלט צריך לעשות את זה עוד פעם.. לא, אי אפשר אצלי.. אולי אצלך?.. גם לא.." אמר מאוכזב.  "טוב, אז בואי אני אזמין אותך לכוס קפה, ונלך לחדר במלון.. בטח נשמה.. אההה.. כהה.. גם אני מת עלייך, אז ניפגש מותק, ביי ביי.." ניתק מחא כף וחייך.. "הולך להיות לי לילה פרועע!!" והדגיש את הפרוע. התחלתי לבכות, לא יכולתי לראות אותו יותר. איפשהו בתוכי לא רציתי להאמין בכך, אבל ידעתי שיום יבוא וזה יקרה. עליתי למעלה וקפצתי על המיטה, מרטיבה את הכר.

<ס.פלאשבק>

המשכתי לכתוב ביומן הכה נאמן, לא יכולתי להאמין למה שקרה.. ניסיתי למצוא תירוצים, אולי לא הבנתי נכון? אולי זאת אחת מהצוות של הלהקה? אבל למה הוא התכוון שיהיה לו לילה פרוע? היו לי הרבה שאלות, אך תאמת.. לא רציתי למצוא עליהן תשובה. רציתי להשאיר את המצב כמו שהוא, שאני עם טום. ברגע זה גיליתי בעצמי צד חדש, צד תלותי ופחדן שבחיים לא השתמשתי בו. 'מישל הוא בוגד בך!' קול אחד אמר בראשי 'לא מישל, הוא אוהב אותך.. את בטח לא הבנת נכון.. תשכחי מזה..' אמר קול שני. 'כן.. זה מה שאני אעשה .. אני אשכח מזה.' חשבתי.