11/2008
פיצויי!!!!!! פרק 9 עכשיו ועוד יומיים פרק 10!
כפיצוי.. אני מעלה עכשיו פרק ועוד יומיים אני יעלה עוד אחד ^^
פיצוי הולם.. לא?
חיים את הרגע - פרק 9
מהפרק הקודם:
*שון:"אני שומר לך מקום" הוא אמר ונתן לי נשיקה על הלכי הרים את המזוודה שלו והלך.
* אני:"תכנסו אתן אני יחכה למעלית הבאה" אמרתי
*הוא התקרב לאוזני ולחש "אני לא שואל אותך" המעלית בדיוק נפתחה. והוא נכנסה אליה. אני נשארתי לעמוד.
שון:"את באה?" הוא שאל כאילו הוא לא עשה כלום
אני:"כ..כ..כן" אמרתי בגמגום.
*פתאום המעלית נעצרה והאור קווה
אני:"מה קרה?!" שאלתי בלחץ
שון:"אממ... ניראה לי שיש הפסקת חשמל?" הוא אמר חושש מתגובתי
התחלתי להילחץ ולזוז מצד לצד.
שון:"תירגעי.. אני לא אכל אותך" הוא אמר וחיוך התפשט על פניו 'או שאני לא יעמוד בזה ובאמת יעשה את זה' הוא אמר לעצמו
אני:"שתוק ותוריד את החיוך" אמרתי והעלתי את הטון
שון:"תירגעי גברת לחץ" הוא אמר בגיחוך
אני:"די.. זה לא מצחיק. אני מתחילה להילחץ כשאני נמצאת הרבה זמן במקום קטן" אמרתי והמשכתי להלכת מצד לצד.
שון:"קלסטרופובית?"
אני:"משהו כשה" המכתי לזוז מצד לצד מנסה לחשוב מה אפשר לעשות
שון:"טוב זה לא יעזור לך ללכת מצד ולצד. זה רק מחרפן אותי!"
אני:"טוב.. בסדר" אמרתי והתיישבתי על ידו. לא אמרנו כלום אך מידי פעם העפנו מבטים חטופים אחד אל השני עד ששון הביט עלי ולא הפנה את מבטו. הוא הסתכל עלי ככה במשך דקה או יותר
סיוון:"מה קורה פה? למה הכל חשוך?!"
שרון:"ניראה לי שזה הפסקת חשמל.."
סיוון:"לא.. אל תגידו לי שיש הפסקת חשמל!"
גלי:"הכל חשוך ואין אפילו מנורה אחת דלוקה.. אז ניראה לי שזה כן"
סיוון:"אוי לא, אוי לא, אוי לא!" היא אמרה בלחץ
סיגל:"מה יש לך?! כולה הפסקת חשמל!" היא אמרה בניסיון להרגיע אותה אך היא רק החמירה את המצב.
סיוון:"כולה הפסקת חשמל? כולה הפסקת חשמל?!" היא אמרה בעצבניות
סיגל:"כן?" היא חשש מתגובתה של סיוון
סיוון:"דניאל עכשיו תקועה במעלית! היא מתחילה להילחץ כשהיא נמצאת הרבה זמן במקומות קטנים!" היא אמרה כשהיא יותר לחוצה.
גלי:"קלסטרופובית?"
סיוון:"משהו כזה" היא ענתה בחוסר עניין
שרון:"טוב אולי היא כבר יצאה משם.."
אני:"אולי נצלצל בפעמון ההזעקה?" שברתי את השתיקה
שון:"אמ.. לא חושב שזה יעזור.. את יודעת.. החשמל לא עובד"
אני:"שיט" אמרתי והמשכתי לחשוב על עוד דברים
אני:"אהה!"
שון:"מה קרה?!"
אני:"אני יודעת!" צעקתי באושר וקמתי
שון:"פפפפפפפפ.. הפחדת אותי!" הוא צעק ושם את ידו על הלב
הוצאתי את הפלא שלי מהכיס הרמתי את ידי וחיפשתי קליטה.
אני:"לא.. אין קליטה" אמרתי בביעוס
שון:"אכלנו אותה..."
אני:"אוו.. תודה על העידוד.. אתה ממש לא מלחיץ אותי עכשיו!" אמרתי בציניות
שון:"אין בעיה.. תמיד לשרותך" הוא אמר וחייך 'OMG איזה חיוך! שמישהו ינגב את הרצפה אני נמסה!!' אמרתי לעצמי
שון:"מה פשר הפרצוף הזה?" הוא שאל אחרי שראה את הפרצוף הנמס שלי. לא שמתי 3> אפילו
אני:"מה? אממ.. סתם" אמרתי וסומק התפשט על לחיי
שתקנו. השתיקה ממש הציקה לי. היינו ככה כמה דקות.
אני:"למה אנחנו שותקים?"
שון:"אממ.. א. כי אין לנו מה להגיד ב. אם אני יתחיל לדבר עכשיו אני לא יסיים לעולם" הוא אמר וגיחך. שוב החיוך הממס שלו הופיע. ושוב עלה הפרצוף הזה. אך הפעם שמתי לב ומחקתי אותו מהר לפני שהוא יראה. הוצאתי אנחת ייאוש קטנה מפי ועצמתי עיניים. הרגשתי את מבטו של שון גם כשעיניי היו עצומות. פתחתי את עיניי וסובבתי את מבטי עליו והופתעתי לגלות שמבטו קרוב אלי ובכל שניה שעוברת הוא מתקרב עוד. ככה הוא המשיך עד שהצלחתי לשמוע את נשימותיו הכבדות ודפיקות ליבו המהירות. הרגשתי איך אני נמשכת אליו כאילו מישהו מושך אותי בחוט ישר לכיוונו. שפתינו נגעו ברפרוף אחד בשני. ואז..
מוחעחעח...
נווו מה אתם אומרים??
מה אתם חושבים יקרה???
תספרו לי ותגיבו!! ^^
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתוניק :]