Whispers and Tears

יצא לי להסתכל לאחרונה בתמונות הישנות

בסרטים הישנים

אני ראיתי את עצמי כילדה קטנה

תמימה ושברירית

איך גדלתי והשתניתי

מוזר לי

מוזר לי לגלות שאני כל כך שונה ממי שהייתי פעם

מוזר לי לגלות שאני חושבת אחרת

מתי השינוי הזה קרה?

מתי התבגרתי כל כך?

מתי התחלתי לחשוב כל כך אחרת ממה שנהגתי..

כשעוד העמדתי פנים שאני חיה בעולם אחר

עם נסיכות, אבירים, פיות, שדונים...

יכולתי לשקוע בתוך ספר

ולהאמין שיום אחד העולם הזה יהיה אמיתי.

רק לחכות..

יום אחד האוזניים שלי יתארכו ואהפוך לנסיכה אלפית

אישה חזקה שיכולה לירות חץ למרחק של קילומטרים.

הימים חלפו והיום?

חח, היום רק העולם הקר הזה מציף אותי,

מה קרה לדמיון שלי?

מי הרס אותו?

מי הרס אותי?

אולי תחשבו שאני משוגעת, או סתם טיפשה.

אבל לא אכפת לי, בכלל לא.

אני מי שאני

וגם אם אני כבר לא מי שהייתי, היא תמיד תהיה באופן כלשהו חלק ממני.

אפילו שהיא קטנה וקטנה ואני גדלה וגדלה.

תמיד ישאר בי ניצוץ של ילדה.

אולי גם אסיים אותו כשיהיה לי זמן.