עד אור הבוקר

קהלת אומר: "אין כל חדש תחת השמש". התנועה של הכוכבים יוצרת מציאות של זמן; ימים, שבועות, חודשים, שנים, יוצרת את מימד הזמן, וכל זה נקרא "תחת השמש".

כל אחד מאיתנו נושם, מרגיש, קיים, אבל זה לא מספיק. אנו חיים, אך אין לנו חיות; התרגשות, שמחה, התפעלות, עיניים נוצצות, ההרגשה שמשהו חשוב קורה, משהו בעל ערך. בפעם הראשונה שילד רואה את הים, אוכל מאכל מסוים, חווה חוויה - זה חזק, זה מסעיר, זה מרגש. אך לא בפעם השניה. הבעל שם טוב אמר ש"תענוג תמידי אינו תענוג". כשאדם מתענג על משהו בעולם הזה, ברגע שהוא ממשיך להתענג עליו, הוא כבר פחות מענג. הוא מתרגל לזה, זה משעמם אותו ואז הוא מחפש תענוג חדש.

האמריקאים למשל מייצרים תרבות אינסופית של התרגשות וירטואלית, לא אמיתית, חיצונית. מפיקים אינסוף סרטים כדי שאתה תתרגש יותר, תפחד יותר, תהיה נסער יותר - אבל על מה אני פוחד? על מה אני מתרגש? על משהו שלא היה ולא נברא. "הנדסת רגשות" זה נקרא. קצת צבע, מוזיקה, דם, מתח. האם אתה רוצה להרגיש קנאה? שנאה? אהבה? אנו נפנה אותך לסרט המתאים ואתה כבר תרגיש את זה.

אבל הכל זה רק פיקציה, זה רק פתרון מלאכותי להתחדשות.

"עבד ה' הוא לבדו חופשי," אז אם אהיה דוס, אהיה חופשי? מה הקשר? 

ה' לא נתון לשליטה של הזמן והמקום. הוא מעל הזמן והמקום. אז אין כל חדש תחת השמש, אבל מעל השמש יש חדש. בתוך החוקים של הזמן והמקום שאנחנו מכירים אי אפשר לחוות התחדשות. הפיתרון נמצא בעולם של ה', מעל לשמש. מעל למקום ולזמן. הוא מקור התענוג והחיות היותר גדול שיכול להימצא, ומי שמתחבר אליו, יוכל לחוות את התענוג הזה גם אם הוא ישב לבדו בחדר ריק. גם אם תהיה צעיר ולא יהיה לך על מה לחלום וגם אם תהיה זקן והעבר שלך נגמר, אתה תוכל להתחבר למשהו שהוא מעבר לחוקי הטבע.

אין זה אפשרי שאדם יסתכל על אישתו כמו בפעם הראשונה אחרי 20 שנות נישואים, או על ילדיו, או על עבודתו, ביתו או הנוף המרהיב שהוא רואה מהחלון. הכל אותו דבר, כל הזמן. אף אחד לא באמת מיוחד. כולנו רק מספרים, מספרי תעודת זהות, מספר אישי בצבא, מספר עובד בחברה. סתם חיילים, פועלים אנונימיים, חסרי משמעות ויחוד. אבק חולף לרגע בתוך הקוסמוס. אבל זה רק בגלל שלא מכירים את המלך. כי מי שמכיר את המלך יודע שהמלך של העולם לא מפסיק לחדש. הזוהר הקדוש אומר שהקדוש-ברוך-הוא כל רגע "מתלבש" בצורה אחרת.

וכמו שהקדוש-ברוך-הוא צייר גדול בטבע, הוא צייר גדול גם בנפש. הוא נתן לנו רק את המכחול והבד לצייר את הציור ואמר: כמו שאני מצייר את כל השקיעות והזריחות ואת כל פתיתי השלג וכל האינסוף דברים שאינך יודע עליהם אפילו, כמו שאני מתלבש כל רגע בלבוש חדש, גם אתה יכול להתלבש, גם אתה יכול להתחדש, אבל תשתמש במפתחות. לך לתורה שמעל השמש, תתחבר לבורא שמעל השמש, כך תתחדש תמיד. "עבד ה' הוא לבדו חופשי".

מאמר מדהים בעיניי (במיוחד המקורי).

נלקח מאתר ברסלב ישראל, ואני פשוט קיצרתי קצת כי הוא היה דיי ארוך.