עד אור הבוקר

דיוויד מילר הוא איש עסקים חרדי, צעיר, שנאלץ מעת לעת לטוס בארה"ב לפגישות עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו, הוא מחזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, ומקפיד בנוסף לא להפסיד אף תפילה במניין. באותו יום היה אמור דיוויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. האיתות לטיסה הגיע, ודיוויד רץ בזריזות לכוון המנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון ועל הצג הופיע שמה של אשתו. "כן, רבקה" השיב והניח את תיק התפילין על כסא מתכת שניצב סמוך לכניסה למנהרה. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, והוא עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כיסא בצד הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה. ''להדק חגורות'' ביקש הקברניט. דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו ולאחר הרהור קל נזכר היכן הוא. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 30 מטר מכאן. הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה''. דיוויד לא ויתר. והוא הרים את קולו. ''אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין''. נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה ''תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין''. הטייס התעקש: ''סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך ,לחברתנו יש כללים וחוקים ואנחנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי טיסה".

''יכולתי כבר כמה פעמים לצאת ולחזור '' זעק דיוויד ''נפלתם פה על הראש?''. בשלב מסויים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: ''ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות''. דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, בכניסה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה. הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העיסקה בסכנה.

טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר 2001 למניינם. לפי התוכנית המקורית היו אמורים שני המטוסים להתנגש בתאומים באותה שניה, ולגרום להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך את הפיגוע לקטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים. 18 דקות נמשך הויכוח בין דיוויד מילר העקשן לבין צוות המטוס. באותן 18 דקות, מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבנין השני שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם.

והנה לפניכם סיפור השגחה; יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול, העיקר לעשות רצון השם, לפני רצון הכיס. רבבה של אנשים בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דיוויד מילר, ליתר דיוק בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו. ובזכות זה גם הוא בעצמו ניצל.

מאותו פיצוץ נוראי לא עלינו היו יכולים למות הרבה יותר, אילולא אותו דיוויד מילר!

(הסיפור נלקח מאתר שופר)