dear diary

לפעמים אני חושבת לי ,מה היה קורא אם היה קורא בנינו משו יותר ממה שקרה ,אם הייתי מתנהגת שונה ,אם היית יותר
גבר ממה שאתה ,אם לא היית פחדן..

אבל אז אני מסתכלת עליך ופשוט שמחה שזה לא קרה ,שאנחנו רק ידידים ולא יותר מזה...

אתה בן אדם טוב ומקסים אבל ראית קערות יורת עמוקות ממך...

אפשר רק לצחוק איתך,לא מעבר..

מה שאני יודעת זה שלמדתי ממך המון .. ושזכיתי בטוב ביותר ואני כלכך אוהבת את מי שיש לי עכשיו...

יום אחד הכל נראה לי מושלם סופסוף אני מסתדרת עם הכיתה ,מגיע לי אחרי תשע שנים שזה לא קרה...

יש לי חברה טובה כלכך שאני יכולה לסמוך עליה בהכל..

ויש לי חבר מתוק שתמיד איתי..

אבל,אחרי כל זה .. אני שוב מרגישה לבד..

אולי זה בגלל שאני חולה, או בגלל החורף אני נכנסת לדיכאון ...

החברה שכל כך אהבתי היא פשוט מדברת רק על שני נושאים:לימודים והבחור שהיא נדלקה עליו.

אין לי בעיה עם זה אבל לא כל הזמן שתדבר על זה..

היא לא תענינת ,לא שולת ועוד אומרת שאני השתנתי..

אני רוצה עוד חברים מה רע בזה?!

תתבגרי..

או אולי זאת רק אני?!

אני שונאת את החורף ,אני שונאת להיות חולה אני תמיד נכנסת לדיכאון והורסת את כל מה שיש לי ....:(