 כינוי:
Who's nothing מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
ג'ולייטה הפכפכה
סתם נכתב ברגע... הגיע הזמן לגמור עם התקופה הזו.
כאוס של מחשבות ומילים שלא יכולות למצוא מנוח אצלי בראש, יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לומר לך, כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לספר ולהוציא ולחלוק, כמו שאני רגילה לעשות. אגדות נראות לי שטות אחת שלמה שמתמזגת לה יחד עם שאר פנטזיות, איזה אביר ואיזו נסיכה, ועל "אושר ועושר עד עצם היום הזה" אין בכלל מה לדבר.
שנה אחורנית, בפעם הראשונה שראיתי אותך, הבנתי שהדבר היחיד שיצא מבין שנינו זה מורה למחול והרקדנית שלו. עכשיו, קשה לי להאמין שיצא מזה סיפור שלם שנדמה לי ארוך מדי, אפילו שהיה קצר כל כך.
אם הייתי יכולה לחזור לאותה הנקודה בה ישבנו שנינו על הספסל ההוא, והחזקת לי את היד ויכולתי לומר לך את הכל מבלי לחשוש לקלקל את הרגע, הייתי כנראה משנה את השתיקה שכבר לא הייתה לי מביכה כל כך למילים, למחשבות שרצו לי בראש, הייתי אומרת שאני רוצה לדעת, שאני רוצה לדעת מה אתה חושב. אף פעם לא ייחלתי לשמוע מחשבות כמו באותו הרגע, ויכולתי להרגיש שאתה נמצא במקום אחר, איתה.
זה מצחיק, אתה יודע? שהייתי בתוך מערכת יחסים מאולתרת עם מישהו שהיה נראה לי האדם המושלם, 'האחד' כמו שנוהגים לומר, ואתה היית במערכת יחסים עם האחת, רק שזו לא הייתה אני. הייתי יכולה לומר שהתנהגתי בנאיביות, שהייתי תמימה להאמין שמשהו יכול לצאת מזה, אבל בסופו של דבר, אני לא מתחרטת על כלום. אני לא מתחרטת על זה שנישקתי אותך ראשונה, ששתקתי כשיכולתי לומר לך עוד משהו שאולי היה משאיר אותך איתי, שחזרתי לדבר איתך אפילו אחרי ששלחת לי סמס שסיפר בתמצית שחזרתם ושאני אסתדר עם זה, והכי אני לא מתחרטת, שהכרתי אותך.
הייתי רוצה לקום מחר, מבוגרת בעוד שש שנים, ככה שהיחסים בינינו היו יכולים לעבוד מבלי שאף אחד יעמוד בדרכינו, כי אפילו שזה נראה כאילו כל מה שאי פעם היה בינינו ועתיד היה להיות נגמר, עדיין נשאר לי קצה אחרון של תקווה שגורם לי לחייך חיוך עצוב ולנסות להמשיך הלאה. לזקוף כתפיים ולהסתכל סביב, כי יש עוד כל כך הרבה לראות.
היה לי קשה להחליט מה אני רוצה יותר, שאתה תבין כמה הרסת הכל, או שהעניינים בין שניכם לא יעבדו. ניסיתי לשכנע את כולם שאני לא מקנאה ושאני שמחה בשבילכם, ונדמה היה לי שכולם האמינו, אבל אני לא יכולה לשכנע את עצמי במשהו שאני יודעת שהוא שקרי. אם היה לי קל פשוט להעביר את זה על סדר היום, הרי שעכשיו הדברים השתנו, וזה עצוב לי עוד להקשיב לך ולדעת שאתה כל כך מאושר ואני כל כך... לא. העניין הוא, שכנראה כבר פיתחתי תלות כלפיך ואני כל כך מעדיפה אותך בחיים שלי בתור דמות משנית מאשר בלעדיך בחיים שלי בכלל. ככה אני, תלותית לפעמים, אתה הרי יודע. קראתי לך חלש אופי שלא מבין מה הוא רוצה מהחיים שלו בכלל, אבל אם להסתכל על זה אחרת, אני לא פחות גרועה ממך.
אם הייתי יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי, לא הייתי כותבת את זה בכלל. אם הייתי יודעת, אז דברים היו נראים אחרת עכשיו.
הייתי רוצה לפקוח את העיניים ולראות, שיש מי שאני יכולה לתת לו את הכל ולקבל הכל בחזרה, שיש מי שיאהב אותי כמו בכל אותם הסיפורים, כמו בכל אותן האגדות. הייתי רוצה להאמין שיש רומיאו, והפעם, אני לא חייבת להיות יוליה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
