ידעתי שלא יקח לי הרבה זמן עד שאני אשלח לו הודעה, ידעתי שאני לא אצליח להתאפק הרבה זמן עם הסינון המתמשך הזה.
אני שמחה לעומת זאת, כי אני שלמה עם מה שכתבתי ועשיתי... ההודעה הראשונה הייתה כללית ואמרתי לו שאני חושבת שכל הקטע הזה של ההתעלמות ילדותי ואני שונאת את זה ושאני שמחה בשבילו בסך הכל ושבהתחלה באמת היה קל לי להאשים אותו בהכל אבל כרגע אני מבינה... ושנשאר לי רק למצוא מישהו שיגרום לי להיות לפחות מאושרת קצת כמו שהיא גורמת לו להרגיש. ואז הוא ענה, ידעתי שהוא יענה כי הוא לא מהאנשים שהיו משאירים אותי תלויה באוויר - הוא רשם שהוא כל כך שמח שאני מבינה עכשיו ושזה בסדר ושהוא לא ציפה שאני גם אדבר איתו מההתחלה ושהוא יותר משמח שנוכל עדיין להשאר חברים. כמובן הוא גם אמר שהוא בטוח שאני אמצא מישהו ושיש לי כל כך הרבה להציע ושהוא באמת מופתע שעוד לא מצאתי אף אחד ושבסך הכל כל אלה הוא כבר אמר לי לפני כן אז הוא לא ידע מה עוד לומר. חשבתי להשאיר את זה ככה.. אבל היה לי חשוב להוציא את כל הקיטור שהצטבר בתוכי בשבוע האחרון.. היה חשוב לי לומר לו כמה היחס שלו פגע בי, כמה הרגשתי מושפלת שהוא שלח לי סמס מפגר כאילו אף פעם לא הייתי חשובה לו וכמה שאני חושבת שהוא חלש אופי על זה שהוא חזר אליה על ההזדמנות הראשונה שניתנה לו, ואמרתי לו שאני מבינה אותו אבל לא כי אני חושבת שיש משהו נכון בכל הסיטואציה הזו, אלא כי אני יודעת שכשאוהבים מישהו, אוהבים אותו עם כל הפגמים והחסרונות שלו (ולה באמת לא חסר). הוא אמר לי גם שכשהם היו ביחד בפעם הראשונה היא אשכרה התביישה בו לפני החברים שלה וניסתם להתעלם ממנו ולא היה לה נוח לידו!!! איך?! חתיכת מטומטמת, זה מה שהיא.
חשבתי לעצמי, "איך הוא יכל להתאהב במישהי כל כך פתאטית שדורכת עליו ועושה ממנו סמרטוט, עוזבת אותו לטובת חבר שהיא הכירה בפאקינג אינטרנט, שגר ברוסיה, אחר כך עושה לו צומי ורגשות אשמה והוא עוד חוזר אליה? איך?!"
אבל בסדר, טוב לי יותר עכשיו, שאני מבינה שבסופו של דבר כן יש לו פאק כל כך ענק. והפאק הזה נקרא חוסר עמוד שידרה. כי עם כמה שהוא עקשן,
היא עושה ממנו, פשוט כמשמעו, סמרטוט.
שיהיה, מה שחשוב לי כרגע, זה שבכל זאת הוא יהיה חלק מהחיים שלי, ואם לא חלק מהחיים שלי, אז לפחות שלא תהיה בינינו המתיחות המעצבנת הזו שלא עשתה שום חסד איתי, אלא רק גרמה לי להרגיש רע יותר. אני שונאת לסנן ואני שונאת את המשחקים האלה. מי הילדותי שהמציא את ההתנהגות הזו ולמה לעזאזל כולם הסכימו לנהוג כמוהו?!
אני עוד לא יודעת איך עומדות להשמע השיחות בינינו, איך היחסים בינינו עומדים להראות, אבל אני חושבת שדווקא בגלל זה שאני מתחילה לפתח חסינות כלפיו, אפילו שאני עוד חושבת על כמה טוב היה לי כשהיינו סוג של ביחד, אני כבר יכולה לדבר איתו, וגם עליה. שעם כמה שאני לא מחבבת אותה במיוחד- אם היא הצליחה במקום בו אני נכשלתי, לעשות אותו מאושר, אז כאן אני יכולה להוריד בפניה את הכובע. שיהיה להם לבריאות,
בסופו של דבר אני אקבל מישהו שדברים באמת יכולים להתקיים בינינו, שאין לו שום תסביך אקסית. [אבל כנראה עם תסביך מסוג אחר כלשהו, שזה כבר סיפור אחר].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Who's nothing