 כינוי:
Who's nothing מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
חופשייה
האמת, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אולי אין לי מה לומר בכלל ועם זאת, יש כל כך הרבה. קשה לי לדמיין את המצב אחרת, שבור, מרוסק, אולי סתמי במקום מסויים. אני רואה את עצמי לפני שהגעת לחיים שלי ואני לא בטוחה שמשהו חסר בתמונה. מה שלא הורג- מחשל. אולי אני צריכה לומר לך תודה, על זה שעזרת לי להתחזק עם המילים שלך שפגעו בי ברמות שלא ידעתי מזמן. שאת דקירות המחטים הקטנות האלה שהרגשתי אני כבר לא מרגישה, שמשונה לי עכשיו.
אולי זה משהו תקופתי כזה, שעובר מהר, שאתה זה אני ואני זה אתה אבל רק בכאילו, כי אתה כבר לא אתה עכשיו, וככל שאני חושבת על זה יותר, מבולבל פתאום. אתה מבלבל אותי, גורם לי לתהות מה חשבתי לעצמי בכלל כששלחתי לך הודעה אחת קטנה ושאלתי איך קוראים לך ומי אתה בכלל.
אני תמיד ידידה טובה, ה-ידידה הכי טובה שלי, של כולם, אף פעם לא החברה שלי, אך פעם לא הזאת שאני אוהב כי היא גורמת לי להרגיש את מה שלא ידעתי שאני יכול להרגיש. אף פעם לא הזאת שאני אוהב כי היא שינתה לי את החיים, כי אני לא יכול בלעדיה. אבל אני סתם נואשת, נכון?
קשה לי לסגור מעגל, לא איתך, איתנו, עם מה שהיה-לא היה, ועם זה שעכשיו יש מקום ריק בחיים שלי. שמנסה להתמלא, והחור שנפער בי כנראה גדול מדי.
אבל אתה ידעת להוכיח לי טוב מאוד שהמשכת הלאה, שאין לך יותר כל רצון לשמוע ממני, לדעת עליי, לחשוב על שום דבר שקשור אליי, ושאתה רוצה לאבד אותי מהחיים שלך, ממש בכוונה כנראה.
אתה רוצה להיות מסוגל להמשיך להתכחש למה שאתה, למה שההוא גורם לך להרגיש, למה שההיא רוצה ממך, ואני יודעת שזה לא רק להיות הידידה הממש קרובה שלך. אתה ממשיך להכחיש שכל מה שמעניין אותך עכשיו זה לימודים ושטויות אחרות ואתה חושב שאם תוציא את העבר מהחיים שלך הוא יעלם כאילו הוא לא היה אף פעם. אז תרשה לי לחדש לך, רק בזכות העבר שלך, אתה כאן היום.
מוזר שאני כותבת לך עכשיו בצורה כזאת, אבל אני לא מרגישה כלום, ממש כלום, רגש עובר עם הזמן, לפעמים באמת לא צריך להדחיק.
אני בטוחה, מאוד בטוחה שהגעתי לחלק הזה בחיים בו אני כבר לא כמהה לך, לא כמהה לדעת מה אתה חושב ומה עובר עליך, הגעתי לרמה הזו בחיים שלי בה אתה כבר לא חשוב לי, ואני לא יכולה לומר שאני אוהבת אותך כי בעצם, עמוק עמוק בלב, אני סולדת ממך, על כל מה שעשית לי, על כל מה שאמרת, על זה ששיקרת, על זה שאתה צבוע וילדותי, ואתה יכול לא למכור לי את הבולשיט הזה שהתבגרת והמשכת הלאה. אתה לא עובד עליי, באמת שלא, אני מכירה אותך קצת יותר מדי מעבר למילים שלך, אפילו שמילים הן קסם, כנראה.
אני לא יודעת איך אתה מצליח להכניס אנשים לתבניות, חשבתי שהתגברתי על התכונה הזו שלך, אבל קשה לי להבין, איך אפשר לקחת בן אדם ולמלא את המקום שלו במישהו אחר, שאולי קצת דומה לו, כי אתה לא יכול בלי מישהו כזה בחיים שלך, אז אתה תמיד תהיה חייב למצוא לו תחלופה. אתה לא יכול להישאר לבד, אתה לא יכול להיות מבולבל אפילו שזה המצב התמידי שלך, אתה צריך תמיד שיהיה שם מישהו שיטען שהכל איתך בסדר ושזה קורה לכולנו ושאתה נורא בוגר ושאתה באמת צריך להתרכז בלימודים. אני רוצה להבהיר לך, זה לא קורה לכולנו ואתה לא בוגר, אתה סתם אתה. אפילו את השם שלך אני לא רוצה לומר.
את זה שפגעת בי, כבר כל כך לא אכפת לי, את זה שגרמת לי להאמין שהכל בסדר כשזה לא היה ככה, כבר באמת שכחתי, אבל את זה שאתה פחדן, יהיה לי קשה לשכוח. יהיה לי קשה לשכוח שבמקום לדבר איתי שלחת את החברה שלך לעתיד לדבר איתי, ושנינו יודעים שזה מה שהיא תהיה בסופו של דבר, עד שלא תגיד לה שאתה לא באמת אוהב אותה מעבר לצורה אפלטונית ושאתה מצטער אבל זה לא יכול להיות ככה כי אתה רוצה את ההוא ואין דבר שיכול למנוע ממך מלהשיג את מה שאתה רוצה, אפילו זאתי שיכולה לתת את כל כולה בשבילך וגם מוכנה לעשות את זה. אפילו חבל לי עליה, אם יכולתי הייתי מזהירה אותה, אבל היא גם ככה לא תאמין לי, אז אין לי חשק לנסות בכלל.
אין לי חשק להרבה דברים בזמן האחרון, אין לי חשק בכלל לחשוב עליך, להזכר בשם שלך, אבל כל כך הרבה דברים שנטו לשכוח ממך כשהייתי קיים בשבילי עכשיו מזכירים לי אותך מכל עבר.
ניסיתי להיות עם מישהו אחר, באמת שזה הלך ועבד ואין דבר שרציתי יותר מלתת לזה הזדמנות, אבל משהו בי לחש לי שאני לא יכולה, לא עכשיו, לא בינתיים. לא מוכנה לקשר שהוא שוב "אני אוהב אותך" ובכאילו. אז הייתי עם בן אדם שהיה מוכן לתת את הכל, שהיה מוכן להכנס לקשר רציני ולאהוב אותי כמו שאתה אף פעם לא אהבת וגם לא תאהב. אבל וויתרתי על זה. אם בגללך, לא נראה לי. רק בגלל שאת המקום הזה שלך אצלי הוא לא היה ממלא, ולא כי אתה כל כך מיוחד, רק כי אני לא מציבה אנשים בתבניות, אני לא מחליפה מישהו אם זה לא עבד, אני באמת לא כמוך. אני יודעת את זה.
עכשיו אין לי מושג מה עוד לומר, כי אני יכולה לכתוב עד אין סוף את כל מה שיש לי לומר לך, ואני לא רוצה לסיים. אני רוצה לשכוח שאי פעם היית שם בשבילי, שאני אי פעם הייתי מוכנה לאהוב אותך כמו שאף פעם לא אהבתי, אבל עכשיו זה אחרת. אתה אפילו לא כלום בשבילי. את פחות מזה, אתה כמעט מישהו, שפער בי מקום שמחלים לאט.
וכשאני אוכל לפקוח עיניים ובאמת לא לראות אותך, אז אני אדע, שהכל אחרת עכשיו.
חופשייה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
