אני מעביה את השיחה מפעם לפעם אול אני אשמה?!?
לעזעזל היא לא מקשיבה ואני צריכה לתת לשלוט בי?!
איפה הוא כצריך אותו את הכעס שירגיע אותי?
אפה האמא שהייתה לפני שנתיים?
איפה הרוגע והשלבה בבית המזדיין הזה?!?מה היא מקנא?!
היא בוכה אני מנסה להרגיע אותה הימסתימה אותי
היא ואמא שלה רואים אותי כנכשל אחד גדול
דורשת ממני הבנה וסבלנות למה היא לא רואה שזה מה שאני עושה
מה שהיא אומרת.?!
והיא בכל זאת כועסת עליי?
הריי זאת לא הטעות היחידה שלי!?
מה אני אשמה שהתפוח לךא נופל רחוק מהעץ?
אז מה אני עושה בבית הזה?
אני בכלל לא כמו אמא
אני פשוט פעלתי לפי מה שהיא אומרת לי..
וזה לא טוב..
ולכן הפסקתי להלחם בה ולא להקשיב לה..
ואז, אז היא התפוצצה!
עדיין עיוורת לעולם..
עדיין בעולם משלה..
זה מה שקרה שעכשיו כולם בעולם שלה.. והיא לא של אף אחד אחר..
אני מרחנת עלייה!
בגלל זה אני עדיין פה..
לבינתיים.

(כל מי שקורא פה לא לתקן שגעות כתיב. אני לא בודקת את מה שכתבתי..)