היי..
אני יודעת שלא היה פרק יותר משבועיים..
אבל היה לי טיול ומלאאא מבחנים:(:(:(
תיכננתי להעלות פרק כשאני אחזור מהטיול אבל אני הייתי קצת חולה=\\
סורי סורי סורי סורי!
פרק 9:
"אני שמחה שהשלמתם..." סימון אמרה והשיעול שלה התחזק הפעם. כולם קפאו במקומם כשראו שעל ידה של סימון יש דם.
"אמא מה זה??" ביל שאל ופער את עיניו.
"אא.. אני לא יודעת.." האם מלמלה בפחד. כל מה שרק חסר לה באותו הרגע זה למות ולהשאיר ילדה בת שנתיים יתומה.
"סימון את הולכת לרופא עכשיו!!" מישל אמרה ותפסה בידה של סימון.
"אני יבוא איתך!!" אמרו התאומים בו זמנית ויצאו מהבית. משאירים את אנה ההמומה לבד בבית.
"היי.." גורדון נכנס לבית כדי להביא את מלודי מהפעוטון.
"היי.." אנה ירדה אל הסלון כדי שלא ידאג.
"את לבד?" גורדון שאל כלא מאמין. אנה שנאה להישאר לבד. מאז ומעולם.
"רק חמש דקות.. התאומים נסעו עם מישל וסימון לרופא.." אנה אמרה מחצית מהאמת. היא לא אמרה למה.
"אהה.. הינה מלודי.. אני חייב לחזור למשרד.. להתראות יפות שלי.." גורדון אמר ונשק לראשן של בנותיו.
"ביי.." אנה אמרה. מה שהיא ראתה מקודם נקלט במוחה. סימון, האם החורגת שלה שתמיד דאגה לה, חולה בסרטן? לא! זה לא יכול להיות!! סימון היא האישה הטובה ביותר בעולם!!
"ביי.." מלודי חזרה אחרי אנה בחיוך מלאכי, ותגובתה של אנה הייתה דמעות.
"מל? תגידי שאמא שלך לא תמות.." אנה הפצירה בתינוקת בת השנה.
"מאמא.." מלודי אמרה והניחה את ידיה על לחייה של אנה.
"היא לא תמות!! היא לא תשאיר אותך יתומה!!" אנה אמרה למלודי כאילו היא מבוגרת אשר מבינה את דבריה.
"אני אוהבת אותך..." מלודי אמרה ונישקה את אנה נשיקה רטובה על לחייה.
- בבית החולים -
"אמא הכל יהיה בסדר!" ביל ניסה לשכנע את עצמו שסימון בסדר, שהדם שיצא מפיה זה רק פצע וזהו.
"ביל תירגע.." היא אמרה ועצמה את עיניה. היא פחדה, אך סירבה להראות זאת לשני בניה.
"טום אתה בסדר?" מישל שאלה את טום והתיישבה לידו.
"כן.." הוא אמר והקפיץ את רגלו. הוא ידע שאמו לא בסדר, והוא ידע שזה קשור לעישון שלו, של ביל ושל גורדון.
"גברת קאוליץ?" הרופא יצא מחדרו וקרא בשמה של סימון.
"כן?" הארבעה קפצו ממקומם.
"את יכולה להיכנס לחדר.. האחות תעשה לך צילום רנטגן של הריאות ואז תוכלי ללכת לביתך.. אנחנו נשלח אחר כך את התוצאות בדואר.." ברופא אמר וסימון נכנסה לחדר הלבן עד ייאוש.
"גברתי את בסדר?" האחות שאלה את סימון שדמעות עמדו בעיניה.
"לא!" סימון ענתה ופרצה בבכי. היא ידעה שמשהו לא בסדר. היא הרגישה שמשהו לא בסדר.
"אני כבר מביאה לך מים.." האחות שעל התג שבבגדיה היה כתוב שמה אמרה.
"קרלה.. אני מצטערת פשוט התאומים שלי והחברה של אחד מהם שם בחוץ והם מצפים לדעת שזה שום דבר. ואני יודעת שזה משהו!! משהו גרוע מאוד!!" סימון אמרה ודמעותיה זלגו כנהרות.
"תראי.. אני לא יודעת מה לומר לך כי אני לא הייתי אף פעם במצב שלך.. אבל הייתי במצב של הילדים שלך.." קרלה אמרה ונתנה לסימון כוס מים. "אמא שלי הייתה חולה בסרטן ריאות.. אבל היא החלימה, ועכשיו היא חיה.. ברוך השם.. ולכן אני פה.. כדי לעזור לנשים כמוהה.. ולחזק אותן.." קרלה אמרה והגישה לסימון ממחטה.
"תודה.." סימון אמרה והבכי נרגע קצת.
"אני באמת מודה לך.." סימון אמרה ושטפה את פניה בברז שהיה בפנים.
"עכשיו תעמדי פה, ותשתדלי לא לזוז.." קלרה אמרה והעמידה את סימון מול מכונה מוזרה, היא הלכה מאחורי זכוכית כהה שחוסמת קרינה והפעילה את המכונה. אחרי דקה בערך היא יצאה ושלחה את סימון אל מישל והתאומים.
"טום, ביל ומישל בואו נלך מכאן.." סימון אמרה ובקבלה חתמה על כמה טפסים שאישרו את הבדיקות שביצעה.
"אמא הכל בסדר?" טום שאל את השאלה שרצה לשאול כבר חצי שעה.
"הם ישלחו את התוצאות מחר או מחרתיים הבייתה.." סימון אמרה וחייכה חיוך רפה, תשוש.
"בואי.. בטח גורדון כבר הביא את מלודי.. ואנה שונאת להיות לבד.." מישל אמרה וזירזה את טום שנהג ברכב.
- בבית משפחת טרומפר -
"אנה?" צעקתה של מישל נשמעה מבחוץ ואנה מיהרה לנגב את דימעותיה.
"כן?" היא פתחה את הדלת וחייכה חיוך רפה. מזוייף.
"אנה את בסדר?" מישל וטום שאלו, מודאגים. לעומת ביל שנכנס עם אימו למטבח, מזג לה מים והביא לה כדור שינה. כדי שתיקח את מלודי וששתיהן ילכו לישון.
"כן.." אנה אמרה ועלתה לחדרה בתירוץ שהיא צריכה לדבר עם חברותיה מלונדון.
"אנה?" מישל נכנסה בעדינות לחדר וראתה את אנה יושבת בחדרה ומעלה פוסט לבלוג.
"תראי לי מה כתבת.." מישל ביקשה ואנה הפנתה לה את הלפ-טופ.
'קוראים יקרים שלי..
אני בטוחה שאתם חושבים שמשהו נורא קרה כי העלתי סוף סוף שני פוסטים ביומיים..
ו... אתם צודקים..
האם החורגת שלי, שדרך אגב היא לא כמו בסיפורים, חולה בסרטן ריאות..
ורוב הסיכויים הם שזה בגלל אבא שלי ואחיי החורגים..
ושתבינו!! יש לה ילדה בת שנתיים בקושי!! והיא דואגת לה כמעט לבד..
אם יש לכם מילות עידוד כלשהן אני ישמח לקרוא..
אוהבת אנה3>' מישל קראה את הפוסט הקצר בבלוגה של אנה וחיבקה אותה. רק עכשיו אנה התפרקה כמו שצריך והחלה לבכות.
"היא תמות?" אנה שאלה את עצמה יותר מאשר את מישל.
"אי אפשר לדעת.. אנחנו לא יכולות לדעת מה תיהיה ההשפעה של הכימותרפיה על הגוף של סימון.." מישל אמרה וחיבקה את אנה חזק יותר.
"כבר אמרתי שאני שונאת את המחלה המסריחה הזו? "אנה שאלה בכעס. אותה המחלה הרגה את סבא שלה.
"אנה תירגעי.." מישל אמרה. היא ידעה שאנה תתפרץ עכשיו ותצרח, וככה גם תעיר את מלודי וסימון שישנו במרחק שתי דלתות משם.
"אני לא רוצה להירגע!! קודם כל סבא שלי נפטר מהמחלה הזו ועכשיו סימון??" אנה שאלה בקול רם.
"אנה.. לא בטוח שהיא חולה בכלל.." מישל ניסתה לעודד את חברתה.
"מישלי.. את כל כך תמימה.. אני יודעת טוב טוב שהיא חולה!! אז אולי מספיק? אני יודעת שאבא שלי הרצה לך על זה שאני רגישה והכל ובלה בלה בלה... אבל את מכירה אותי ואת יודעת שאני שונאת שקרים, ושאני שונאת שמנסים לייפות את האמת!! האמת היא כואבת וזו עובדה!!!" אנה החלה את המשפט בנועם ולאט לאט הגבירה את קולה.
"אנה אני יודעת את כל זה גם בלי שתצרחי ככה.." מישל לחשה ודמעה עגלגלה ומלאת כאב נחתה על לחיה.
"מישל את לא מבינה שאני לא כמוך? שאני לא יכולה לשמור הכל בבטן? אני צריכה לצעוק את זה כדי להרגיש יותר טוב!! אני צריכה שהעולם ידע שכואב לי!!" אנה צעקה, וטום שהיה בסלון שמע זאת ועלה במהירות לחדרה. נכנס בלי לדפוק בדלת וחיבק אותה.
"משל צאי בבקשה.." טום ביקש ומישל יצאה במהירות. היא ירדה לסלון, שם חיכה לה החיבוק האוהב, התומך והכאוב של ביל. רק דרך חיבוקו היא ידעה שכואב לו, שהוא מנסה להכחיש את העובדה שיכול להיות שאימו תיהיה חולה בסרטן ריאות רק בגלל שהוא, אחיו ואביו חורג עישנו.
"זה לא בגללך.." מישל הבינה את קו מחשבתו של ביל והרגיעה אותו.
"זה כן.." הוא לחש מנסה לעצור את דמעותיו.
"הכל בסדר?" גורדון הפתיע כשחזר מוקדם מהעבודה.
"כ.. כן.. פשוט רבנו ריב ראשון.." מישל תירצה במהירות ובאי אמינות וחייכה חיוך רפה.
"אה.. איפה סימון?" גורדון שאל בחיוך ותלה את מעילו במטלה בכניסה.
"ישנה עם מלודי.. הן לא מרגישות טוב.." ביל אמר ובעיניו סרק את הרצפה, כאילו שאם יסתכלו בעיניו יגלו את השקר של מישל.
- כעבור יומיים -
"הלו?" גורדון ענה לטלפון. היה זה היום החופשי שלו ובדרך כלל הוא היה מעביר את זמנו עם סימון.
"היא מה?!" הוא שאל, מגיב בהלם למה שארו לו ברגע זה.
גיבו(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
