שלמלוםDD:
הינה פרקP:
פרק 8:
"עם ביל.." סטפאני אמרה ואחרי כמה שניות נשמע קול ניפוץ.
- במטבח -
"מה?" מישל שאלה כלא מאמינה. היא הרגישה את ליבה נשבר לחלקיקים קטנים כמו הכוס שנפלה לה כמה רגעים קודם לכן. מי שהיא שונאת שכבה עם אהוב ליבה.
"לא... זה לא היה ככה! אני נשבע לך!!" ביל אמר למישל שדמעות החלו לזלוג מעיניה.
"אתה שכבת איתה? כן או לא?" מישל שאלה מתאמצת ללא הצלחה להסתיר את הדמעות.
"כן.. אבל זה לא היה ככה.." ביל אמר והחזיק בידה של מישל.
"תעזוב אותי!! היינו בני זוג לבקושי שעתיים ולא יכולת לומר לי ששכבת איתה??" מישל שאלה ומשכה בכוח את ידה משלו ונפלה.
"שאייסה!" היא צעקה כשהיא נפלה על הזכוכיות עם ידה הימנית.
"אני הולכת לאנה שתעזור לי עם זה.." מישל אמרה כשביל רצה להגיש לה עזרה ונגבה את דמעותיה.
- בחדר של אנה -
"מה?!" אנה שאלה, מזועזעת.
"כן.. הוא התחנן שאני ישכב איתו.." סטפאני שיקרה במצח נחושה.
"תעופו מפה עכשיו!" מישל עלתה לחדרה של אנה עם ידה המדממת.
"מישל!! מה קרה לך?!" אנה שאלה והחלה לחפש צמר גפן ואלכוהול כדי לחטא את ידה.
"שמעתם מה היא אמרה?! תעופו לי מהבית!!" אנה צעקה על סטפאני וכריס. מה הם עשו לחברתה? חצי שעה קודם לכן היא ניראתה הכי מאושרת בעולם, אך פתאום היא ניראתה כבויה. שבורה.
"אנה היא שכבה איתו..." מישל אמרה בבכי כשכריס וסטפאני הלכו.
"מאמי שלי.. אני יודעת שזה קשה לך.." אנה אמרה והחלה לחטא את פצעה של מישל.
"והכי גרוע שהוא לא יכל היה לומר לי את זה מקודם.. את יכולה לתת שעתיים לקשר שלנו והינה הוא נגמר!" מישל אמרה וכשהיא ראתה את ביל בכניסה לחדר של אנה היא הפסיקה לדבר וחיכתה שהוא ילך.
"ביל לך.." סימון אמרה ונכנסה מסוחררת לחדרה של אנה.
"מה קרה?" סימון שאלה את מישל כשראתה שאנה עסוקה מידי עם הפצע שלה.
"ביל שכב עם סטפאני.." מישל אמרה בבכי.
"חמודה שלי אין לך סיבה לכעוס על משהו שהיה בעבר.. ביל אוהב אותך.." סימון אמרה והשתעלה בחוזקה.
"סימון את בסדר?" אנה שאלה. מודאגת.
"כן.. אני בסדר.." סימון אמרה.
"עכשיו את צריכה ללכת לביל.. ואתם צריכים להשלים!" סימון אמרה למישל.
"סימון זה לא קשור.. הוא יכול היה לרמוז לי על זה משהו. אני כועסת על זה שהוא לא אמר לי כלום. אני יודעת שאני מקנאה, אבל לא בגלל זה רבתי איתו." מישל אמרה ואנה החלה לחבוש את כף ידה.
"בואו נעביר נושא.." מישל אמרה ומחתה את דימעותיה בעזרת התחבושת שליפפה את ידה.
"מה הולך איתך ועם טום?" סימון שאלה ואנה הפילה את מה שהיה בידיה באותו הרגע.
"ממ.. מה?" היא גמגמה.
"את יודעת.. טום.. הבן שלי.. מה הולך בינו לבינך?" סימון שאלה ואנה התכופפה 'כדי להרים את מה שנפל לה' אך בעצם היא רק רצתה שסימון לא תראה את הסומק שעיטר את פניה החיוורות.
"לא קורה בינינו כלום.." אנה אמרה בגיגומים רבים.
"אנה זה הרי שקוף שאתם מאוהבים.." מישל אמרה ואנה שלחה מבט 'מה שמחכה לך אחר כך'.
"היא צודקת.. אבא שלך ואני מכירים אותך ואת טום טוב טוב.." סימון אמרה וליטפה את פניה הסמוקות של אנה.
"הכל בסדר פה?" טום נכנס לחדר וסימון סימנה לו להתיישב לידה.
"כן אמא?" טום שאל, לא מבין מה סימון רוצה ממנו.
"תשמור עליה.. אם יקרה לה משהו אני יכחיש שאתה הבן שלי!" סימון אמרה לטום ברצינות.
"מה?" הוא שאל והסתכל על אנה.
"כן טומי.. אני יודעת שאתה ואנה מאוהבים.. ושאתם ביחד.. רואים את זה עלייך.. אתה מאושר יותר.." סימון אמרה לטום וזה הסמיק בתגובה.
"אז עכשיו אנה יכולה להיפרד מכריס.. לא?" טום שאל לאחר כמה דקות.
"לא.." סימון ענתה במקום אנה.
"מה? למה?" טום, מישל ואנה שאלו יחד.
"כי הפאפרצי גם ככה חוגגים על השטויות שטום עושה.. לא צריך להוסיף לזה וחוץ מזה יש כמה אנשים שיודעים שאתם אחים חורגים.. שלא יגידו שום דבר.." סימון הסבירה את עצמה.
"היא צודקת.." ביל נכנס באיטיות לחדר ושלח למישל מבט מתנצל.
"בוא שב.." מישל אמרה ופינתה לו מקום לצידה.
"תודה.." ביל אמר והסתכל לכיוון התחבושת המאדימה שלה, הוא לא הרגיש אשם לעיתים קרובות אך הפעם האשמה אכלה אותו מבפנים.
"הפצע שלך בסדר?" ביל שאל. מפר את הדממה ששררה בחדר.
"כן.. אנה חיטאה לי אותו.." מישאל אמרה בחיוך קטן.
"אויש נו.. אולי כבר תתנשקו ותשלימו??" סימון אמרה ואנה וטום השמיעו כמה מלמולי הסכמה.
"אא.." ביל התחיל לגמגם נקטע ע"י נשיקה של מישל.
"אני אוהבת אותך.." מישל אמרה.
"גם אני אותך.." ביל אמר לה בחיוך.
"אני שמחה שהשלמתם..." סימון אמרה והשיעול שלה התחזק הפעם. כולם קפאו במקומם כשראו שעל ידה של סימון יש דם.
גיבוD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
