שלומות((:
הינה פרק 7(:
במיוחד בשבילכן(:
פרק 7:
"אתם ביחד?" קול ישנוני נשמע מלמעלה.
"אמא!" ביל אמר והוא ומישל התנתקו במהירות.
"ביל זה בסדר.. אני יודעת שאתם מאוהבים כבר המון זמן.." האם אמרה והשתעלה.
"את לא אמורה ליהות בעבודה?" ביל שאל וניסה להסתיר את הסומק העז שהציף את פניו.
"אני אמורה.. אבל אני לא מרגישה טוב.." סימון אמרה לבנה.
"הבנתי.." ביל אמרה ועזר לאמו המסוחררת לרדת את המדרגות.
"אני חושבת שכדאי שאני יצא אל המונית שמחכה לי בחוץ.. אני הולכת לרופא.." סימון אמרה ונשקה את מצחו של בנה.
"ביי.." ביל ומישל אמרו ביחד ואחרי שסימון יצאה הם פרצו בצחוק ולחייהן האדימו.
"בואי נלך להעיר אנה וטום.. אנחנו לא רוצים שמישהו אחר ידע על הקשר שלהם.." ביל אמר ועלה לקומה העליונה של הבית הגדול.
- בחדר של אנה -
"אנה?" מישל אמרה והזיזה בעדינות את כתפה של אנה.
"אני לא אוכל לישון היום?" אנה שאלה בעצבים והזיזה את ידיו של טום כדי שתוכל להתכרבל בגופו.
"מה קרה?" טום שאל כשיערה של אנה התחכך בפניו.
"אמא עוד רגע תחזור הבייתה.. היא ניראת דיי חולה ואנחנו לא רוצים שהיא תדע על המערכת יחסים שלכם.." ביל אמר וידו החזיקה את ידה של מישל.
"רגע, רגע, רגע, רגע!! מה פתאום אתם מחזיקים ידיים??" אנה שאלה וכשהסתכלה בפניה המסמיקים של מישל היא קמה מהמיטה בצרחות התרגשות וחיבקה את חברתה הטובה.
"מזל טוב!!" היא אמרה וחיבקה גם את ביל.
"מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?" טום שאל, לא מבין למה אנה מנהגת כמו משוגעת ולמה ביל ומישל מסמיקים כמו עגבניות.
"כי הם ביחד!!" אנה אמרה וטום משך אותה אליו.
"בדיוק כמונו.." הוא אמר ונישק אותה.
"אוקיי.. כבר הזכרנו את זה שאמא אמורה להגיע?" ביל אמר וצחק.
"שתוק!! עכשיו יש לך חברה ואתה לא צריך לקנא בנו.." אנה אמרה והמשיכה את נשיקתו של טום.
"בנים אני בבית..." סימון אמרה והשתעלה בשקט. אנה וטום התנתקו במהירות וביל ומישל התיישבו על המיטה של אנה, כדי שסימון תחשוב שהם סתם יושבים שם.
"היי אמא.." ביל אמר וכמעט התגלגל במדרגות כשראה את אמו מעולפת בכניסה.
"טום!! אנה!!" ביל צרח בהיסטריה.
"מה קרה?" טום שאל בבהלה ותגובתו הייתה זהה לזו של ביל. לעומת אנה שהייתה רגילה למקרים כאלה כיוון שאמא שלה הייתה חולה המון.
"תירגעו.. לכו תביאו לי קערה עם מים ומטליות בד... שום דבר לא קרה.." אנה אמרה וניסתה להעיר את סימון בעזרת כמה סטירות עדינות.
"הינה.." ביל אמר והניח את הקערה עם המטליות על השולחן בסלון.
"קח אותה לחדר שלה.." מישל אמרה ועלתה עם ביל, שהרים את סימון המעולפת.
"טום תביא לי מהר את הקערה לחדר של אמא שלך.." אנה אמרה ועלתה לחדרה של סימון.
- בחדר של סימון -
"תפתחו את החלון.. צריך לאוורר את החדר.." אנה אמרה והחלה לסחוט מטלית ולהניח אותה על מצחה הרותח של סימון.
"היא תיהיה בסדר?" טום שאל. עיניו היו מוצפות בדמעות.
"היא רק קודחת מחום.. היא לא הייתה אמורה ללכת לבד לרופא.." אנה אמרה והרטיבה בשנית את המטלית.
"אז היא התעלפה באשמתי?" ביל שאל ועיניו חידשו שביל דמעות.
"ביל אני לא אמרתי שזה בגללך!! תפסיק לבכות!!" אנה אמרה ומישל קמה כדי לחבק את ביל.
"תביאו לי מד-חום" אנה אמרה וחזרה על הפעולה עם המטלית.
"הינה.." טום הושיט לה את המדחום והיא מדדה לסימון חום.
"היא תיהיה בסדר.." אנה אמרה כשראתה שסימון התעלפה רק מהמאמץ, החום לא היה גבוה והיא הייתה אמורה להתעורר כל רגע.
"כואב לי הראש.." סימון אמרה ופקחה באיטיות את עיניה.
"אמא!!" ביל אמר וחיבק את סימון, בוכה עליה כמו ילד קטן.
"מה קרה?? לא בכית ככה מאז גיל 10!!" סימון שאלה ונישקה את ראשו של בנה.
"את התעלפת ואני נבהלתי.." ביל אמר בבכי וסימון חייכה.
"בילי אני בסדר..." היא אמרה וחיבקה את ביל שבתוך חיבוקה של אימו הרגיש מוגן נתן לבכי לצאת בשיאו.
"ביל זהו.. מספיק.." סימון אמרה וניגבה את דמעותיו של ביל, "אני ישאר פה לנוח עד שגורדון יביא את מלודי וזהו.." היא הוסיפה.
"זהו שגם כשמלודי תגיע לפה את תנוחי ולא תתקרבי אליה כדי שהיא לא תידבק.." טום אמר בטון אבהי.
"טוב אבא.." סימון אמרה וגלגלה את עיניה, מידי פעם טום היה יותר מידי דאגן.
"את צריכה לנוח.. אנחלנו נלך לסדר כמה דברים בבית.." אנה אמרה והלכה כדי להתארגן, לצחצח שיניים ולהסתרק.
"תתחילו להכין פסטה.." אאנה צעקה והחלה לסדר את חדרה.
"היי.." היא שמעה במעומעם קול מלמטה.
"היי.." כולם ענו לו בקול קודר, במיוחד טום.
"מי זה?" אנה שאלה.
"זה אני!! את לא מזהה?!" כריס שאל ונישק אותה על שפתיה.
"הו. היי כריס.." היא אמרה ושלחה מבט מתנצל לטום הפגוע.
"שלום אהובתי.." כריס אמר ואנה הרגישה כל כך רע. היא צריכה לפגוע בכריס בשביל לממש את האהבה שלה.
"היי מאמי... סיימתם ללמוד?" אנה שאלה ודחפה את כריס לחדרה. המבט של טום שרף אותה. המבט הפגוע הזה פשוט הרס אותה.
"כן.. את יכולה לומר לי למה אחותי לא מפסיקה לקלל אותך?" כריס שאל פתאום ואנה נזכרה בקולה הצפצפני של סטפאני.
"כי היא פרחה... פוסטמה.. ומתה שאחי החורג יזיין אותה?" אנה שאלה בציניות.
"אני לא מתה.. הוא כבר זיין.." אנה הופתעה כאשר סטפאני נכנסה לחדר במלוא עוצמתה הורודה.
"מה?" אנה שאלה, היא ידעה שזה היה לפני שהם הפכו להיות זוג אבל זה ריסק את ליבה.
"אני שכבתי עם אחיך החורג.." סטפאני אמרה בחיוך מרוצה.
"יש לי שניים.." אנה אמרה, מתפללת שסטפאני לא תגיד את שמו של טום.
"עם ביל.." סטפאני אמרה ואחרי כמה שניות נשמע קול ניפוץ.
גיבו(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
