זה להמשיך ללכת גם כשהרגליים כבר כואבות בטירוף.
זה להמשיך ללכת גם אחרי יום שלם בלי אוכל.
זה לדאוג קודם כ"כ לאוכל של כולם ורק אחר כך לאכול בעצמי- לא משנה כמה אני רעבה.
זה להמשיך לדחוף חניכים קדימה, כשאין לי בעצמי כוח להמשיך.
זה לישון שעתיים ולקום עירנית מספיק כדי להתחיל את היום.
זה להביא ציוד, להחזיר, להכין מדורה, ואוכל- כשאף אחד לא משתף פעולה.
אבל יותר מזה- זה לגרום להם לעשות דברים שיום לפני זה אף אחד לא היה מוכן לעשות.
זה לנסות להעביר פעילות ולהצליח כשכולם רוצים לאכול או לישון או סתם לא לעשות כלום.
זה לשכנע אותם להמשיך בטיול כשבתכלס אני יודעת שאין לזה תכלית.
זה לשכנע אותם שהמדריכים בסדר למרות שהם ממש לא.
זה למנוע מהם לעשות צרות למדריכים של הקבוצה, למרות שלמדריכים האלה ממש הגיע צרות.
והטיול הזה. זה גם היה משהו מיוחד.
כי זה היה להתחבר לחניכים שאני מכירה מאולי 2 מפגשים קודמים
כי זה היה לאלתר דברים בשטח, כשאין לי אמצעים- כי המדריך בא כ"כ לא מאורגן.
כי זה לגבש קבוצה שאני לא מכירה ולהתגבש ביחד איתם.
כי זה להצליח לגרום להם לעשות דברים ש-2 מדריכים ביחד לא מצליחים לגרום להם לעשות :)
ואני כ"כ גאה בהם =] כ"כ גאה בחניכים שלי!
אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה.
כי הם לא הביאו אלכוהול לסדרה. וגם לא שתו מאלוכהול של אחרים.
כי הם לא הביאו נרגילה לסדרה.
כי אף אחד מהם- אף לא אחד, החליט לפרוש באמצע.
כי הם עזרו אחד לשני כשהיה צריך.
כי הם היו מספיק ישרים כדי להגיד לי את האמת.
כי אכפת להם- אחד מהשני. כי אכפת להם ממני.
כ"כ גאה- שכשהם עישנו סיגריה, הם כיבו אותה על אבן- ולא השאירו אותה שם, עם שאר הסיגריות שהחביאו מתחת לאבן-
אלא לקחו את הסיגריה שלהם, וגם את הבדלים שהיו שם לפני- לקחו אותם לפח!!
כי הם הרימו ניירות שהם זרקו על הרצפה אחרי שביקשתי מהם.
כי הם הפסיקו לזרוק זבל לרצפה, אחרי פעם אחת שביקשתי.
כ"כ אוהבת אותם =]
כי הם מקסימים, וכ"כ מצחיקים.
כי הם החניכים שלי :)
הם הפכו את הסדרת שטח הזאת, המעייפת ארוכה ומייגעת- למצחיקה וכייפית.
וחוץ מזה..אני גם גאה בעצמי.
על זה שלא פרשתי בעצמי.
על זה שהיה לי מספיק סבלנות בשבילם.
על זה שהצלחנו להתגבש ביחד.
על זה שהצלחתי איתם יותר ממה שהמדריכים שלהם הצליחו-
המדריכים שלהם שמכירים אותם יותר טוב ממני.
גאה בעצמי- ויודעת שהצלחתי כי כשהודעתי להם שביום האחרון אני עושה את המסע עם הגרעין
הם אמרו לי להישאר- הם לא רצו שאני אלך.
גאה בעצמי- כי כשהלכתי לא היה אחד שנשאר אדיש.
וביום האחרון- במסע, כשלא הייתי מדריכה, גם אז אני גאה בעצמי.
כי גם כשלא הייתי מדריכה, והייתי עם שאר השינשינים של הגרעין
גם אז לא התלוננתי על הקור, על הרעב, או על העייפות- המשכתי. למרות הכול.
כי למרות שמהיום הראשון לא רציתי להיות שם- נשארתי. נשארתי עד היום האחרון
גאה בעצמי כי למרות הקוצר נשימה ולמרות הצינון- יצאתי למסע המסכם.
ולא רק שיצאתי גם סחבתי את האלונקה. ולא רק פעם אחת.
אני כ"כ גאה בעצמי =] כי סיימתי את המסע הזה ביחד- עם כולם. ולא, לא הגעתי אחרונה.
הייתה סדרה כ"כ מאתגרת. כ"כ מכשלת.
כ"כ מפתיעה.
כי לא- לא האמנתי על עצמי שאני אעשה את המסע הזה.
לא האמנתי בכלל שאני אשאר עד סוף הטיול.
לא האמנתי בכלל שאני אסחב את האלונקה- או שאני אגע בה בכלל.
לא האמנתי לעצמי- שיקרה מצב שאני אהיה קדימה ולא בסוף.
והופתעתי מעצמי. מאוד.
מהרבה דברים שעשיתי במהלך הטיול.
וכן- אני גאה בעצמי. כ"כ גאה בעצמי.
ועכשיו אני יודעת- שאני מסוגלת להרבה.
לכ"כ הרבה יותר ממה שאני מאמינה בעצמי.
ואין מקום יותר טוב מסדרת שטח של "אחריי!" כדי להבין את הדברים האלה.
אין בעצם- אף מקום אחר שבו אפשר להבין את הדברים האלה.
כ"כ אוהבת את המפעל הזה שנקרא "אחריי!". כ"כ גאה להיות חלק מזה =]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
