לא פתחתי את האלבום, זה יוטיוב. לא החלטתי מה לעשות איתו עדיין.
מה אומרים במצב כזה? טוב שנזכרת, אני מניחה.
תודה, אבל אני לא צעצוע, אני לא אוהבת שמשחקים בי.
כי אחרי שאת לא מסכימה לדבר איתי, אפילו לא פשוט לשמוע מה יש לי לומר, אל תתפלאי.
ואל תגידי לי שזה לא נראה שאכפת לי. לא כי זה תירוץ עלוב, אלא פשוט כי אין לך שום זכות. את האחרונה שאכפת לה.
לא אכפת לך שבכיתי בגללך יומיים רצופים, לא אכפת לך שעצרו אותי מלפגוע בעצמי, לא אכפת לך ששברת לי את הלב בלי לתת הסברים,
אבל מה? כן אכפת לך שעכשיו את רוצה אותי בחזרה, אכפת לך להשיג אותי בחזרה.
את מצפה לקבל בדיוק מה שאת רוצה, כאן ועכשיו. [לא הייתה לזה מילה פעם? אם כן, שכחתי אותה.]
את כועסת שאני לא מעלה בעיות, אבל כשאני מעלה בעיות זה מרגיש לי כאילו את כועסת עליי.
כאילו אני דורשת ממך משהו שגדול עלייך ושאת לא מבינה מה אני בכלל רוצה ממך.
את אומרת לי שגם אם לא נעים לי אני צריכה להמשיך בשיחות האלה, ולא מבינה שזה הרבה יותר מלא נעים.
זה מצב שאני לא יכולה לשלוט בו, מצב כמו אלה שמהם אני מנסה להמנע בכוח.
אבל אחרי הכל אני אוהבת אותך, ואת מה שעושה לי טוב.
אני רוצה להיות איתך, אבל יודעת למה זה ייגרום. אני יודעת שדברים לא באמת ישתנו כשאת אומרת שדברים ישתנו.
ובכל זאת, יש בי תקווה קטנה שאולי כן.
אני אוהבת אותך, ותמיד אהבתי, ותמיד תמיד אוהב.
טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנשהו