כשהייתי חצי...

גיל 14. מכל הגילאים, לא הייתי בוחרת להתייחס דווקא אליו. משעמם- גיל ביניים, ימי-הביניים החשוכים שלי בחטיבת הביניים. ראיתי מודעה בראש אחד על תספורת חינם,

ובצעד שלא הייתי יכולה לחזות ביני לבין עצמי (זה קורה לי מדי פעם- החלטות אימפולסיביות בנושא גורלי)

החלטתי "לנצל את המבצע עד הסוף" ולעשות קצוץ. כל הרעמה הכתומה נשארה מאחורי על רצפת המספרה כשטיח. אחרי שהתפוגגה השפעת האדרנלין מהמעשה הנועז הסתכלתי במראה ונבהלתי.

לא הייתי בשלה למה שראו עיניי. פינטזתי על משהו דומה למה שראיתי בחוברות בפינת ההמתנה... אבל השיער העבה והנפוח שלי- מרשים ביותר כשהוא ארוך, נראה כמו כובע פרווה רוסי כשהוא קצר. שזה נחמד אולי ברוסיה הקרה, אבל נראה זר ביותר בנוף הקיץ הישראלי.

יום אחרי זה כשהגעתי לכיתה, הבנים התגודדו ביניהם, הסתכלו עליי והתלחששו. הם נראו אבלים טיפה. מעמדי ככוסית*, שלצערי עד אותו רגע מאוחר מדי לא הייתי מודעת אליו (!), ירד.

בנוסף (לא מאמינה שאני חושפת את זה) חברה שלי, לא מבריקה במיוחד, ריססה אותי בטעות בגז מדמיע שאחי קנה לי (מה זה? איך משמשים בזה? פסססססססססססססססס) מה שהביא להתפרצות נוראית של פצעים על הפנים שלי. בקיצור... ביליתי את שארית השנה בנסיון להסתיר את עצמי, ובהתחמקות ממראות.

וכל זה בגיל שהמראה החיצוני הכי מעסיק... תודה לאל על החופש הגדול! בחודשיים המבורכים האלה השיער התארך, הפנים קצת התנקו (למרות שהדי התקרית הזאת השאירו חותם להרבה שנים אחר כך) עשיתי הרבה ספורט וחזרתי בגישה אחרת. השנה האחרונה של החטיבה זכורה אצלי לטוב, שנה של קלילות וצחוקים והתחלה של אהבה ראשונה גדולה ששינתה את חיי.

 "הי ילדה, זה סנאי על הראש שלך או שלספר היה אקדח בכיס?"הציור שלי לשם שינוי (בסריקה גרועה)

*- אני חושבת שהמילה שזאת לא היתה קיימת אז- אבל באיזו מילה היו משתמשים? אנ'לא זוכרת