פעם הייתי מדליקה רדיו בימי שישי בצהריים ונתקלת בתכנית משונה:

ערבוביה של מוסיקה יוונית, שדרן עם קול בס עמוק ונטייה לספר סיפורים יומיומיים למדי (אבל בניגון כזה שמצביע על כך שלסיפור יש פואנטה) ופינות שונות ומשונות-

 פינת חיפוש ספרים, שמישהו זוכר מהם שורה או בית, ומומחה הספרים מחפש עבורו ומוצא את העותק האחרון אצל קשישה בנס ציונה, נניח. (אותו מומחה ספרים היה כמדומני מסוכסך עם השדרן, כי מדי פעם הם היו מחליפים ביניהם מהלומות על פני גלי האתר- ובכלל לא הייתי משוכנעת שזה בצחוק.)

 פינה של אשה ישראלית שהתחתנה עם פיני וגרה בכפר נידח בפינלנד, ומתקשרת מדי שבוע לספר על חוויותיה בכפר ואורחות חייהם המשונות של הפינים (כתבתנו בפינלנד, אם תרצו)

 ופינה אחרונה נוספת בה משוחח השדרן בסקרנות וסבלנות אין-קץ עם עקר/ת בית תורנ/ית על ארוחת השבת, שההכנות אליה בעיצומן ברגעים אלו ממש: מאיזה עדה אתם? מה בתפריט? מי הולך להגיע לארוחה? ואיך מכינים את המנה הזו והזו?

 עוד עיסוק חביב עלי בשישי הוא לדפדף לעמוד האחרון במוסף "הארץ" הישר אל המוסף "מצב משפחתי", לבהות בתמונה של משפחות בהרכבים שונים ומשונים ולקרוא בשפה תמציתית: מתי נולדו- איפה נפגשו- איפה גרים- ומה מצב האושר מאחד עד עשר.

 חיים של אחרים מהפנטים אותי. מאז שהייתי ילדה בת חמש, נסעתי באוטו וחשבתי- "אולי גם חברה שלי עינת נוסעת עכשיו באוטו אחר, וחושבת מחשבות אחרות?"

 וכשהייתי בחטיבה-תיכון עשיתי בייביסיטר בשכונה "לב הפארק",

שהבניינים שלה כולם וריאציות על אותו נושא, כאילו לקחו כמה מרכיבי יסוד:

מטבח- סלון- אמבטיה- חדר הורים- חדר ילדים, ערבבו ערבבו עד שאמרו: סטופ!

וכל פעם יצא סידור קצת שונה,

אהבתי לראות ולהיות נוכחת בבתים של אחרים, שונים-דומים.

(וכמובן שבדקתי- איפה אלה שמים את הממתקים, ואיפה ההם שומרים על השוקולד)

 אפילו על החיים שלי אני מביטה קצת מהצד ובעניין אנתרפולוגי מסויים.

 אותו דבר עם בלוגים. עשיתי לי מחקר קטן ומצאתי בלוגים יומיומיים, בלוגים משעשעים, בלוגים מוקדשים לבישול, בלוג על תיאטרון, פילוסופיה, מתמתיקה.

(אפילו הבלוג של החברה לשעבר של החבר)

 כל אחד מעצב את דל"ית אמותיו הווירטואליות, בוחר פונט ורקע, ומזמין אותי הגולשת X לנתח מעולמו הפנימי.

מגניב!