האמת היא שהבחירות הנוכחיות צריכות לשמח אותי.

אחרי הכל, תמיד בחירות הלהיטו ויכוחים, חידדו עמדות, והבהירו השתייכויות באופן

שרק הפחיד אותי, תלוש ונטול זהות שכמותי.

וזה לא שלא היו לי עמדות. הבעיה היא שהויכוחים תמיד נראו לי כ"כ רדודים ושטחיים,

והעמדות תמיד נראו לי כביכול מישהו היה בסופר וקנה את העמדה שהכי מצאה חן בעיניו.

כלומר, הוא לא באמת חשב על זה בעצמו.

וזה תמיד עורר בי את השאלה: האם אני האדם היחיד שבאמת חושב כאן בארץ הזו?

את הפתק בבחירות תמיד שמתי כדי שיהיה לי מה לענות לשאלה "למי הצבעת"

ואף אוכל לנמק את הצבעתי(אחרי הכל, אין הצבעה שלא אוכל לנמק. בדוק).

מעולם לא חשבתי את הבחירה שלי לעניין מושלם ואידיאלי,

אולי כי מעולם לא היה כאן גוף פוליטי טוב מספיק בשבילי.

עד היום קשה לי לומר "לא הצבעתי" ולנמק מדוע.

אני מרגיש כאילו אני מעליב מישהו.

כאילו אני שובר איזה מיתוס.

מותר לא להצביע?...

ובכן: לא מותר. חובה!

אני מרגיש שאי-הצבעה תשקף בצורה האותנטית ביותר את תחושתי.

איכשהו,הבחירות האדישות הנוכחיות אמורות לקבל בברכה עמדה כזאת.

הישראליות אמורה לקפוץ את פיה ולהחרים את מפגן

הרדידות השטחי הזה של פוליטיקאים משומשים.

אבל אני מרגיש שאני לא מכאן. שאני לא ישראלי.

אני לא מרגיש שייך לשום חתך חברתי או אידיאולוגי.

אני מרגיש שאנשים כאן תקועים בתוך תבניות

מתוך צורך להיות תקועים בתוך תבניות.

ולי אין שום מקום בתבניות האלה.

ואני מרגיש כ"כ לבד.

לא לבד בלי אהבה - לבד לבד.

האנשים המתקראים ישראלים נראים לי מאיימים.

הם בוטים, הם תמיד חושבים שהם חברים שלך,

ואני תמיד מפחד מזה שהם יכירו אותי באמת.

שאני לא כמותם.

הייתי עוזב הכל ובורח מכאן, אבל כל הזכרונות שלי,

על האהבות, הפחדים, הדכאונות ורגעי האושר הקטנים -

כולם צבועים בצבעה של שקיעה בים התיכון,

או יער אורנים בלילה ליד צפת, או אורותיה של עיירת פיתוח

מרוחקת בלילה, או נחל מדברי... הכל אצלי טבוע כאן, בנופים האלה,

ואינני מסוגל לעזוב את הארץ האהובה שלי.

ואולי בסופו של דבר כן אצביע.

רק כי אכנע לרצון שלי להיות חלק מ.

ואז אתאכזב שוב.

כי אני לא חלק משום דבר,

ופתק כזה או אחר לא יהפוך אותי לחלק ממשהו.

היו שלום.

בגלל זה אני נוטה להתעלם ממנו. אבל עם כל מה שקורה לאחרונה בעולם, אני לא יכול יותר.

אני פשוט כ"כ שמח! שמח לאיד! איזה כיף!!! הבורסות קורסות!!!!!! וזה לא חד-פעמי,

זה פשוט ממשיך וממשיך וממשיך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עונג עילאי.

זה כמו סיום של מסיבת יומולדת. כשכל מי שנשאר בא ומתחיל לפוצץ את הבלונים,

אחד אחרי השני. זה נשמע קצת כמו מלחמת המפרץ(הראשונה) אבל גם צבעוני ויפה.

אז כל הבלונים של "המכשירים הפיננסיים" עם השמות המפוצצים כרגע מתפוצצים בעצמם,

והכסף שמלכתחילה לא היה שם מתנדף לו החוצה.

חידה: לקחתי הלוואה מהבנק ואין לי מאיפה להחזיר. האם ב"חובות מסופקים" מחשיבים

רק את הקרן או גם את הריבית שהייתי צריך להחזיר? אם רק את הקרן - כנראה שיש הרבה

כלכלנים מטומטמים בעולם. אם גם את הריבית - אז מה, כאילו אם מוחקים את הריביות

שעל הנייר לא נמחקים כל ההפסדים?

עכשיו יגידו הצדקנים שגם אני אסבול מזה. אז זהו שלא. מקום העבודה שלי הוא ממומן ממשלתית,

והממשלה לא הולכת לפשוט רגל בקרוב. הכסף שלי מושקע בפקדונות זניחים שלא עתידים ליפול,

וממילא אין שם כ"כ הרבה... והכי חשוב: אני רגיל ללכת עם חגורה צרה ממילא, ועדיין יש לי לא מעט שומנים שאני יכול לוותר עליהם.

אבל הבעיה האמיתית שלי היא שאני אוהב להפסיד כסף. והרבה. אני אמנם מתאפק, אבל כל הזמן יש לי את ההפרעה הזאת. לאחרונה הצלחתי להימנע מלחדש מנוי לתיאטרון שממילא לא הלכתי אליו עם המנוי הישן. ואני מאוד גאה בכך(שהצלחתי להימנע מלחדש, לא ח"ו שלא הלכתי לתיאטרון....).

התאהבתי לאחרונה. היא דחתה אותי, אבל אני עדיין מאוהב. אבל נראה לי שהאמת היא שאני מאוהב בלהיות מאוהב. כי לאחרונה חשבתי על זה שאני נורא כואב את המושג "משפחה". משפחה נראית לי כמו פיקציה שעומדת ליפול בכל רגע. יש לי הרבה חברים וחברות עם תינוקות בגילאים שונים, ואני כל הזמן חושש להם, לזוגיות שלהם.

תגידו לי שזה טבעי שבחור גרוש יחיה בפחד כזה. וזה יהיה מאוד חכם מצדכם. אבל זה לא פייר.

עם חברים, עדיף להיות צודק ולא חכם.

מצד שני, עדיף לי לא להתעסק עם קלישאות. אני תמיד מנסח אותן לא נכון.

נראה לכם שבגלל תקופת החגים נזכרתי פתאום כמה "משפחה" זה דבר מעצבן?

אז צדקתם. יש משהו שחצני במשפחה שמחליטה שלא רק בבית אבנים היא תוכל לשרוד

את תלאות היום-יום, אלא אפילו בסוג של אוהל מרובע עם גג מוזר חשוף לחמסינים ולגשמים

שבאים לעיתים לא ממש נדירות בחודש אוקטובר. מזלכם שזאת מצווה. יש את מי להאשים.

אז בקיצור, אני נורא-נורא מחפש בחורה.

ורצוי לא לחוצה.

ורצוי חכמה, רגישה, יפה, בעלת חוש-הומור, בוגרת, אצילית, עם מקצוע וכסף, קשרים בשלטון,

ולפטופ(למה לפטופ? אני מעדיף שלפטופ ירדוף אחרי מאשר נעל).

ורצוי להזדרז, כי אוטוטו זה כבר לא רלוונטי...