לפעמים אנו שואלים את עצמנו איך חיינו היו נראים אילו.

איך חיי היו נראים בלי הבחורה החמודה שאני מאוהב בה וסובל בגללה?

אינני יודע.

בתחילת הקשר, בית-חולים נראה כמו פרק הכרחי בסאגת החיים שלה.

הוא היה מאוד מפחיד ומאיים, אבל הייתה תחושה שלא נכנסים לשם לתמיד.

ולא לעיתים קרובות מדי.

ככל שחולף הזמן תדירות הביקורים שלה בו הולכת וגדלה.

שם היא מרגישה הכי בטוחה - אבל שם היא גם צריכה להתמודד עם חוסר הבנה של הצוות הרפואי,

עם בדיקות דם ובדיקות אחרות שנעשות בה באורח תדיר, ועם האוכל הבית-חולימי הידוע.

שבוע שעבר היא נכנסה - בתחילת השבוע יצאה.

ואוטוטו היא נכנסת שוב.

הדלתות מסתובבות לשני הכיוונים בקלות כה רבה,

ומתעורר בי הפחד שמתישהו היא תיכנס לשם ולא תצא יותר.