שנים הייתי חרש.

הבנתי מה אומרים לי.

אבל לא שמעתי.

הייתי ער במידה רבה למתרחש סביבי.

אבל תמיד גרמתי לשלומי להותיר רושם שהוא אסטרונאוט.

עכשיו הוא מנסה להכריח אותי לשמוע.

ואני שומע.

אבל לא מבין כלום.

הכל נשמע לי מעוות.

צרחני.

מאיים.

כמו חיצים ננעצים בי הקולות,

ואני ממשיך - כמו שחונכתי - להיות COOL,

לא להתרגש,

לא להילחץ,

אבל מבפנים אני מתפוצץ.

מתסכל אותי שאני לא מבין:

מי נגדי?

מי בעדי?

מי נגד מי?

גם הקולות הטובים ננעצים בי,

ואני מתגעגע לשקט של פעם,

כשהייתי לב חרש.