למה אני צריך את יום כיפור?
נכון, חטאתי כלפי אלוקים. עשיתי לצערי לא מעט עבירות, לא עשיתי את כל המצוות... צריך לבקש סליחה? נכון. צריך לשפר מעשים? נכון. אני רעב ובא לי פיצה עם תוספת פטריות? גם זה נכון. מתחרט על העבר, מקבל להשתדל להיות טוב יותר בעתיד, סליחה.
אבל כלפי אנשים – על פי רוב לא צריך שיסלחו לי!
אני אדם טוב מטבעי, לא עושה רע לאנשים מתוך אידיאל או שעמום ובכלל משתדל להימנע מרע.
רק מה, יש אנשים שהם כן רעים! או שהם רעים מטבעם שכך נולדו, או שרכשו את רשעותם במהלך שנות חייהם, אבל הצד השווה שבהם הוא שהם אנשים רעים שאוהבים לדרוך על אחרים אפילו סתם בלי סיבה נראית לעין או ללב.
אותם אנשים, אני משתדל להתרחק מקרבתם. אם אני נאלץ לצערי להיות עימם והם מנסים לפגוע או להציק, אז לפעמים אני שותק כי אני לא מחפש סכסוכים ואני לא יורד לרמה השפלה שלהם, אבל לעיתים אני כבר לא יכול להבליג בגלל עוול שנעשה לי או לחבריי ואני מוכיח אותם על ההתנהגות שלהם.
לעיתים המעשים של אותם אנשים ממש שפלים.
חסרות דוגמאות? רק שלשום נעשה רצח שפל של אדם שפל שרצח נערה קטנה. מה ההצדקה למעשיו? כמובן שאין הצדקה. ומה, עכשיו זה יעזור אם יבקש סליחה? האם באמת אכפת לו ממה שעשה? מדד גדול כדי לדעת האם הוא חוזר בו באמת ממעשיו זוהי הבדיקה הבאה – שהיא רק בדיקה תיאורטית לצערי:
אם היה ברור לו בלי שום ספק, שאין סיכוי שיתפסו אותו: אין הוכחות, לא מכירים אותו, לא ראו אותו, אין טביעות אצבעות ואין שום כלום. אבל הוא היה אומר לעצמו לאחר המעשה המזעזע והבלתי נתפס שעשה שלא משנה, הוא בכל זאת יסגיר את עצמו לידי המשטרה כי הוא רוצה לתקן ולו רק בשבריר התיקון את המעשה הנורא שעשה – אולי אז היה ניתן לומר שהוא באמת מתחרט. אדם שמכניס את עצמו לכלא לעשרות שנים(אני מקווה) על דעת עצמו בלי שיכריחו אותו, זה מעשה כלל לא פשוט.
אבל אתם יודעים מה? נראה לי שלא הוא ולא רבים אחרים כמוהו יסגירו את עצמם לא היו יודעים בוודאות שלא היו נתפסים. כי החרטה, לא לגמרי שלמה.
קצת גלשתי מהנושא.
אכן, יש אנשים רעים בעולמנו. ואותם אנשים אני לא צריך שיסלחו לי, כי גם אם הוכחתי אותם וגם אם דיברתי אליהם לא יפה – זה לא נבע מתוך רשעות שלי, אלא מתוך רשעות שלהם שנאלצתי להגיב עליה.
עקיצות קטנות, קללות, דיבור לא יפה ולא מכובד - זה מאפיין כל מיני אנשים רעים קטנים.
האבסורד בדבר, שבדרך כלל אני בכל זאת מבקש סליחה מכל הפוגעים בי שהחזרתי להם, ואילו הם מרגישים צדיקים תמימים ואומרים ש"אולי" ו"שמא" ו"צריך לחשוב על זה" ולפעמים סולחים ולפעמים לא – אבל הם לא מבקשים סליחה...
כבר אמרתי שאני בן אדם טוב?...
והם?....
נקודה למחשבה ולפילסוף: מי אמר שאני הצדיק בעניין? אולי אני עצמי האדם הפוגע שלא רואה את מגרעות עצמי...?
אשמח לקרוא חוות דעתכם בעניין.
חמודונצ'יק.