* עוד אין שם *

העם דרש פרק חדש , העם יקבל (:

באמת , אתמול שמתי את הפרק וכבר יש מלא מלא תגובות !

אני ממש מרוצה ! D:

טוב ועכשיו יש לי משהו להגיד , חשוב !

אתם יכולים לשאול איזה שאלה שאתם רוצים את הדמיות והן בכאילו יענו לכם . אני ( הכתובת ) הרי יודעת עליהם הכל ככה שאני יכולה לענות לכם .

אתם יכולים לשאול איזה שאלות שבא לכם .

בתגובות תשאלו ואני אעלה את השאלות בפוסט חדש ( בוא לא יהיה את הפרק . סליחה )

רק דבר אחד - אל תשאלו שאלות על העתיד של הדמיות !

עכשיו לפרק ! (:

פרק 7:

תפסיקי כבר , הפיגור שלך נמאס עליי ! "
" שלי ?! " היא התחילה לבכות
" רייצ'ל לא !!!! "
רייצ'ל תפסה אותה בכתפיה ומשכה אותה החוצה
" דיי את מכאיבה לי ! " צווחה כריס
היא נמלטה מהחדר ורייצ'ל סגרה אחריה את הדלת .
כריס ירדה במדרגות , מיואשת מהסיטואציה .
"נו מה קורה ? אפשר ללכת ?" שאל פרי בעצבנות
" כן כן .. לכו זה בסדר " אמרה כריס והחזיקה את ראשה
" טוב מתוקה .המפתחות על השולחן במטבח את הטלפון את יודעת וסבתא וסבא יחזרו יותר מאוחר . הם הלכו לבינגו " היא אמרה בזריזות ואחזה בתיק
" ביי " אמרה כריס שהיא דוחפת אותם לצאת .
הם הכניסו את הכל לתא המטען האחורי , פעולה זו ארחה דקות אחדות עד שהאוטו התניע ונסע .
היא עלתה בריצה במדרגות , קופצת שתיים ושלוש בבת אחת .
" תפתחי" היא דפקה על הדלת ושמה ידיים על מותניה .
" עופי מפה !! " היא צעקה
" אבל מה קרה פתאום ? השתגעת ? נמאס לי מההתקפים שלך ! בואי תפתחי ונדבר!! " היא הייתה חסרת סבלנות
היא פתחה חריץ מרווח בדלת ונעמדה כשומרת , " את רוצה לדבר ? בבקשה דברי " היא אמרה ונשענה על המשקוף.
" מה יש לך ? "
" מה יש לי ? מה יש לך ?! נמאס לי כבר את מבינה ? נמאס ! "
" אבל מה קרה פתאום  ? הית בסדר גמור עד אתמול ! פירגנת וצחקנו " היא אמרה וחייכה
" אז זהו שנמאס לי רק לפרגן ולתמוך ! " היא אמרה והחלה לבכות
" אויש נו רייצ' " היא אמרה והתקדמה לחבק אותה
" אל תגעי בי ! " היא צעקה והתרחקה
" רייצ'י נו באמת " כריס הלכה אחריה
" תעופי ממני ! " היא דחפה אותה וכריס נפלה
" זה השיא ! מי את חושבת שאת ?! " כריס קמה
" תלכי מפה כבר ! נמאס לי ממך , פשוט ככה . למה זה לא יכול להיות הפוך ? שאותי יאהבו ואת תרגישי מה שאני סבלתי במשך כל השנים ? את לא יודעת מה זה להרגיש תחושת עצב , השפלה . למה ? כי בחיים שלך לא חווית דבר כזה ! אותך כולם כיבדו ואהבו ! לך תמיד ופירגנו , בך תמיד תמכו וכולם התנדבו להיות לך כמשענת ! "
" אבל זה לא נכון !! תפסיקי לחשוב שכל העולם סובב סביבך ! את יודעת טוב מאוד איך אמא אוהבת אותך יותר ! " כריס אמרה והתחילה לבכות
" אותי ?! אותי ?! תמיד את היית הילדה היפה . את היית הפרצוף היפה במשפחה שכולם אהבו וחיבקו . רק בך תמכו ! בעיקר אמא !"
" אז .. אולי באמת אמא אהבה אותי יותר " כריס שפשפה את דמעותיה באגרסביות
" את תגידי את זה !! " התעצבנה רייצ'ל וזרקה עליה את קופסת העטים והטושים
כריס התכופפה והתגוננה מפניה
" את משוגעת !!! " היא צעקה
רייצ'ל זרקה עליה עוד קופסה
" דיי זה כואב ! משוגעת אחת ! " היא צעקה וניטרה מעל המיטה בכיוון לעבור למתחם בטוח
" את רואה מה זה לחוש כאב ?! תגידי תודה לך זה יעבור לי זה תקוע בלב למשך כל החיים !! " היא צעקה ונשענה על הספרייה , ראשה בן שתי ידיה .
כריס התקדמה לעבר רייצ'ל שידיה משולבות .
היא הושיטה לעברה יד " רייצ'ל אני "
" תעופי ממני " היא דחפה אותה וכריס נפלה רייצ'ל רצה למטה , היא פתחה את הדלת הראשית ויצאה .
כריס , כשהיא ישובה על הרצפה , כל גופה כואב , עינייה שורפות מבכי וראשה מסתחרר - בוכה ובוכה, נותת לכאב שלה להשתחרר ולצאת ממנה בבת אחת .
היא בכתה ובכתה . לא סופרת את הדקות . מאבדת עוד ועוד נוזלים מגופה . היא נשכבה על הרצפה מקופלת , עוצמת עיניים ובוכה. משתתפת בכאבה של אחותה

היא רצה בכל הכוח , הדמעות שלה שוטפות את פניה ועפות ברוח .
המילים של אחותה נגעו בה . זיעזעו אותה , חיחלו אל ליבה ומצאו מקום להתיישב בו.
היא רצה ליער . מקום המפלט שלה .
היא התיישבה ליד עץ האלון הזקן בה חרטה את כל נעוריה .
כשהייתה חברה של אד היא חרטה על העץ .
כסיפרה לכריס על המקום , היא כל כך התלהבה עד שהיא חרטה בעץ וחרטה וחרטה , בלי להתחשב שזה העץ של רייצ'ל .
___
" תמצאי לך עץ משלך ! " אמרה רייצ'ל לכריס
" אנחנו אחיות . הדברים שלנו אמורים להיות במשותף ! "
" אבל לקחת לי חצי עץ "
" אהה כן .. זה החלק הרע של להיות במשותף " היא אמרה והמשיכה לחרוט

אבל מאז לא נגעה כריס בעץ של רייצ'ל
" מגעיל שם ! לכי תדעי על מה את דורכת , מכל מקום עלולה לצוץ לך חייה , איכס ! " הייתה רוטנת כשהמשפחה רצתה ללכת לטיול בטבע .
" את כזו לא שאקלית !! "
" אבל אני אחותך . אז תסתדרי"

 רייצ'ל אהבה את היער . היה משהו שהרגיע אותה .
'28.11.07' חרטה רייצ'ל על העץ 'ריב עם כריס' היא חרטה באותיות גדולות .

היא צללה לשינה עמוקה , כשהיא על הרצפה . גופה מקובץ מכאבים וראשה כואב .
היא ישנה שם בערך שעה . כאובה על המילים של אחותה . מצטערת על איך שדיברה היא בעצמה . היא קמה מסוחררת , היא נראתה חיוורת ושפתייה היו יבשות בגוון ורוד בהיר , שיערה היה מבולגן ועינייה היו אדומות ונפוחות מבכי .

היא נשענה על העץ , 'מעניין מה היא עושה עכשיו ..' חשבה לעצמה .
צליל של ענף נשבר נשמע , ליבה התמלא חרדה , גופה התכווץ , לא נתן לה לזוז .
שפתייה נחתמו ועינייה חקרו את סביבתה .
" דמות .. עץ " היא שמעה קול קטוע וגס של גבר .
היא נחרדה , היא לא ידעה מה לעשות . גופה בגד בה ולא זז
הדמויות הלכו והתקרבו אליה ואז סוף סוף היא השתחררה
אבל זה היה מאוחר מידי
" אהה !!! תעזבו אותי!!! "

פרק קצר , תודו שפרק הקודם היה ממש ארוך !

אני מקווה שתאהבי גם אותו .

הייתי מרוצה מאוווודו ממספר התגובות בפוסט הקודם , היו 17 (:

זה חידוש , אני מקוה שתמשיכו להגיב עוד ועוד זה נורא נותן לי עוד ועוד כוח לרשום

שאני יודעת שיש מי שקורה את זה (:

תודה !

פרק 6 :

'אני סבלתי הרבה . מה אתה אומר יומן ? האם תקופת הסבל שלה החלה עכשיו??'

" נורא יפה פה ." אמרה כריס לביל
" כן , אני אוהב את המקום הזה . הוא נותן לי תחושת שלווה פנימית " הוא אמר ועצם עיניים
" עמוק " היא אמרה ושניהם צחקו.
"בואי נשב " הוא אמר והם הלכו לכיוון החוף עצמו . הוא התיישב קרוב לשפת הים .
היא חלצה את נעלייה והלכה עד לים עצמו . היא נעמדה , נתנה למחשבות שלה להתרוקן , לגלים לסחוף אותה , שיערה הארוך התבדר ברוח
. את כל כך יפה . ואני לא יודע איך לומר. אני לא יודע מה אני בשבילך .
" אתה בא ? " היא קטעה את רצף המחשבות שלו הוא נעמד על רגליו והתקדם לעברה
" אני אוהבת את הריח הזה"
" מלוח "
" כן " היא אמרה ונאנחה
" מה יושב לך על הלב ? ."
" אתה"
" אני? " הוא התפלא לשמוע תשובה כזו
" כן . אני אהיה כנה איתך . כשאמרת שניפגש לקחתי את זה במובנים לא נכונים . אני מבינה שעשיתי טעות . ועכשיו אתה נותן לך לשחק בי . אני זוכרת מה אמרת לי 'אני לא יודע מה חשבת שזה אבל בסך הכל רציתי שנהיה אנחנו ועוד כמה חברים . לאיזה כיוון משכת את זה?' אני כמעט בכיתי "
" אני יודע .. אני מצטער .. תקשיבי אחרי שאמרתי את זה אני לא ידעתי מה .. "
" עזוב ביל . אני חושבת שאלך עכשיו .. " היא לקחה את הנעליים בידיה ורצה בכל הכוח לכיוון הרפת .
היא העדיפה ללכת לפרות מאשר לים  . היא ישבה שם ודיברה עם הפרות מדמיינת כאילו הן שומעות אותה , עונות לה .
" לוסי " היא רצה לפרה אחת ,
" התגעגעתי אליך ילדה " היא אמרה וליטפה את ראשה בזמן שלוסי אכלה עשב
" נדיה " היא ליטפה עוד ועוד ראשים
הכי הרבה היא אהבה את סוזי, היא זיהתה אותה לפי המספר שהותבע לה על האוזן הספרה 8 , זה היה מספר המזל שלה
. היא תמיד הייתה מלטפת את האוזן שלה ומצטערת על הכאב הפיזי שלה . היה את זה רק לה .סוזי הייתה הפרה הכי זקנה .
" את יודעת סוזי .. " היא אמרה וליטפה את האוזן שלה
" החיים יכולים להיות מאוד מבלבלים ומאוד מוזרים . " היא המשיכה
" במיוחד לי . מי שרואה אותי חושב שהחיים שלי ממש יפים . אני מבולבלת ומתוסכלת אך מצד שני חושבת שהחיים יפים " כמעט וירדו דמעות מעינייה .
היא חייכה חיוך קטן והחלה מתקדמת לכיוון ביתה .
" הי מה הולך פה ? " פתחה את הדלת וראתה את אמא עם מזוודות בידים
" כלום , זהו אנחנו הולכים שכחת ? " אמא חייכה אליה
" כן . פרח לי מהראש" היא אחזה במעקה בנסיון לעלות למעלה
" את בטוחה שתסתדרי פה לבד? " אמא רכנה אלייה ולחשה
" כן אמא זה בסדר " היא חייכה
'תמיד היא והיא והיא . ואיך אני מרגישה ? אולי אני לא מסוגלת להסתדבר לבד ? .. נמאס לי כבר ..'
רייצ'ל עלתה במדגות בריצה
" מה קרה ,רייצ'ל ! " קראה אמא לרייצ'ל אבל היא לא הקשיבה
" זה בסדר , אני אעלה " אמרה כריס ועלתה במדרגות רייצ'ל נכנסה לחדר וסגרה אחריה את הדלת
" תפתחי ! "היא צעקה ודפקה על הדלת בחוזקה  
" לכי מפה , לכי מפה כבר לכי!!!!! " היא צרחה וקולה נשמע חנוק
" לא אלך עד שלא תפתחי . תגידי מה קרה לך פתאום השתגעת ? " היא שאלה ונשענה על הדלת רייצ'ל פתחה את הדלת בהפתעה
" אני השתגעתי ? מאיפה יש לך את החוצפה?! " היא נכנסה שוב לחדר אך השאירה את הדלת פתוחה .
" מה יש לך ?! " כריס שאלה ונכנסה לחדר
" תגידי לא נמאס לך ?! " צעקה עליה רייצ'ל
" לא נמאס לי מה ? " היא שאלה בתמימות
" לקחת לי הכל ! "
" תפסיקי כבר , הפיגור שלך נמאס עליי ! "
" שלי ?! " היא התחילה לבכות
" רייצ'ל לא !!!! "

זהו , תגיבו המונים (:

שימח אותי מאוד מספר התגובות !

אני מצטערת שאני לא מעדכנת פשוט יש לי לוח זמנים ממש צפוף כי אני לומדת :|

אז בנתיים ..

אתם מוזמנים להגיב למטה !

זה ישמח אותי מאוד מאוד מאוד ! (:

הבטחתי פרק 5 ,

לאור התגובות שניתנו , אני אעלה

יותר נכון לאור תגובה 1 ,

אני מאוד מקווה שאתם נהנים לקרוא כאן ! מקווה מאוד מאוד שתאהבו את הפרק הזה !

פרק 5 :

הוא נתן לה נשיקה קטנה בפה " ביי " הוא אמר והלך
היא לא האמינה למה שקרה עכשיו , היא סגרה אחריו את הדלת נשענה עליה וחייכה , לא מאמינה שזה קרה .
לא ידעה אם לשמוח על זה שהוא מתעניין בה או לבכות על זה שהיא כבר מתחילה ומתאהבת בו כשהיא צריכה לעזוב עוד שבוע .
" כריסי , זו את ?" שאלה אמא כשהיא יורדת במדרגות
" כן עכשיו חזרתי , חזרי לישון" אמרה והיא עלתה במדרגות.
בצעדים כבדים עם חיוך על הפנים עלתה כריס למעלה .
לקחה מגבת ונכנסה למקלחת. המים היו אפורים מרוב כל הזיעה שהיא צברה במהלך היציאה . והיא מחייכת ולא אכפת לה מכלום .
לאחר שהתקלחה היא יצאה מהקלחון עטפה את עצמה במגבת ושוב , שיערה הרטוב טפטף והיא השאירה עקבות בכל מקום .
היא נכנסה לחדר היא 'זרקה' על עצמה בגדים , לקחה כרית ושמכה וירדה למטה , אל הסלון .
לא היה לה חשק לישון היום במיטה שלה . היא שמה את ראשה על הכר וכבר צללה אל תוך שינה עמוקה המלווה בחלומות מתוקים.

" מסכנה למה היא ישנה בסלון ? יתפס לה הגב זה לא בסדר!" אמרה סבתא כשהיא מכסה את כריס
" מה לא בסדר ? המפונקת הזו תמיד ישנה במיטת קפיצים שלה , תאמיני לי שלילה אחד זה לא קריטי!" אמרה רייצ'ל
" לילה אחד יכול לשבש את הכל !  " אמרה סבתא
" אמא אל תעשי מזה סיפור , היא בסדר " אמרה אמא .
" מה אוכלים ? " שאלה רייצ'ל
" רייצ' ,  זה לא מנומס ! " אמרה אמא לרייצ'ל
היא גלגלה עיניים ונשענה על הכיסאות .
" פנקייקים ! " אמרה סבתא וחייכה כשהיא חוספת את שן הזהב שלה ,
" יש ! " צרחה רייצ'ל ,
" איפה אבא אמא ? " שאלה אמא את סבתא .
" הלך לשוק , אחר כך הוא הולך לחברים , הוא יחזור בערב " אמרה סבתא כשהיא מכינה את הבלילה
רייצ'ל הלכה לכיוונה של כריס והחלה להציק לה , תחילה היא סתמה את אפה עם היד כי פיה היה סגור , כריס הניפה את ידה בנסיון לחבוט בידה של רייצ'ל אך ללא הצלחה .
היא הסתובבה על הצד השני ומשכה עליה את השמיכה .
רייצ'ל מרוב יאוש קפצה על כריס ,
היא בהמרה קמה מבוהלת " אאהההה ! " היא צרחה
" קומי יבטטה , יש פנקייקים " אמרה רייצ'ל וקמה מהספה במבט מסופק שאומר – אני את שלי עשיתי או יותר נכון – אני את זממי ביצעתי. 
" מה השעה ? " אמרה כריס שהיא מגרדת בראשה .
" השעה שתקומי! "ירתה לעברה רייצ'ל
" ועכשיו באמת ? "
" לא התלוצצתי! "אמרה רייצ'ל כשהיא יוצקת קצת מין הבלילה לתוך המחבת הלוהטת .
" אמא ? " היא אמרה
" 12 , ישנת עמוק . ב1 רק חזרת , אני לא מוכנה לזה את שומעת אותי? " היא אמרה
" 1 ?! איפה הסתובבת ?! " סבתא המבוהלת מיד התחילה עם השאלות המציקות .
" זה בסדר סבתא . הייתי עם חברים " אמרה כריס כשהיא עולה במדרגות עם הכרית והשמיכה אבא ירד כשצ'רלי בידו
" בוקר טוב " אמר וחייך
" בוקר טוב אבא , " אמרה ונתנה לו נשיקה ,היה לו ריח חריף של מנטה מהפה , מצחצוח השיניים.
" נוש – נוש ! " שמעה כריס את רייצ'ל אומרת לכיוונו של צ'ארלי " שלשל" הוא לא ידע להגיד רייצ'ל

כריס נכנסה לחדר שהיא הולכת לשכון בוא למשך השבוע הקרוב , זרקה את הכרית והסמיכה והלכה לכיוונה של המקלחת .
כשהיא חצי ישנה היא שטפה את פניה וצחצחה שיניים .
היא החליפה בגדים למכנס שלושתרבע לבן פשוט וגופיה צמודה שחורה פשוטה , הברישה את שיערה , שמה נעליים וירדה למטה .
" הו איזה יפה " אמרה רייצ'ל " אני יודעת " היא אמרה וחייכה רייצ'ל נתנה לה מכה בראש
" את אמורה להגיד גם את יזבל" היא אמרה ושתיהן צחקו
" הארוחה מוכנה! " אמרה סבתא כשהיא שמה שלוש צלחות ובהן ערימה עצומה של פנקייקים .
כריס לקחה שלוש פנקייקים " תעבירו לי את המייפל " היא אמרה
רייצ'ל הושיטה לה את המייפל  .
כל המשפחה התיישבה מסביב לשולחן לאחר שכריס סיימה היא שמה את הצלחת בכיור ועלתה לחדר המיועד לה .
היא צנחה על המיטה , התכווצה ועצמה עיניים .
פתאום היא נזכרה בביל , היה לה דחף לראות אותו. היא ירדה במהירות מהמדרגות , " כריס מה ק.. " היא טרקה אחריה את הדלת וחיכתה בפתח הדלת, מתלבטת אם לדפוק או לא .
היא לא ידעה מה לעשות. 'מצד אחד , הוא אמר לי בעצמו שהוא רוצה לראות אותי .מצד שני מה יש לי לעשות אצלו כל כך מוקדם בבוקר ?! לא כריס .. כבר לא מוקדם בבוקר .אבל הוא יחשוב שאני רודפת אחריו ! מעניין מה הוא עושה עכשיו . אולי הוא ישן עדיין ? אבל מי אמר שהוא טיפוס ישנוני ?'
פתאום נפתחה הדלת ורצף המחשבות שלה נקטע , יצאה דמות מפתח הבית היא נראתה כמו אמא של ביל
" שלום , " היא אמרה
" את בטח מחפשת את ביל נכון ? " היא שאלה וחייכה .
" אני .. אהה .. כן .. לא " היא החלה לגמגם
" ביל !!! " האישה צעקה
, " מה ?! "הוא צרח בחזרה
" בוא יש כאן מישהי שתשמח לראות אותך " היא צעקה וחייכה
" טוב אני צריכה ללכת . מה שמך ? "
" כר . כריס " היא גמגמה
" מממ שם יפה . היה נעים להכיר " אמרה ונכנסה למכונית .
" מי , מי רוצה לראות או .. " הוא עצר כשהוא ראה אותה עומדת בפתח הדלת
" היי " היא אמרה וחייכה , 
" איזו הפתעה " הוא אמר .

 " כן ? " היא שאלה , " טובה או רעה ? " היא חייכה
" הפתעה מפתיעה "
" חחח "היא צחקה
" אז .. מה את עושה פה ? " הוא שאל
" אהה .. הסתובבתי בחוץ ואמא שלך ראתה אותי אז היא קראה לך ו .. "
" אז לא באת מרצונך ? "
" רציתי .. אבל היססתי "
" אין לך מה להסס יותר .משעמם לי בן כו וחו .. "
" או קי .. "
" בואי בואי , כנסי " הוא אמר
" לא .. את האמת שאני רוצה להתאורר , אתה רוצה ללכת לאן שהו ? "
" זה בסדר מצדי . רק שניה אודיע להורי " הוא אמר ונכנס
" אני יוצא .. " היא שמעה אותו מדבר עם אביו
. " עד מתי ? " " נו לא יודע אבא . מה זה החקירה ? "
" תבלה .. " היא שמעה את הקול של אבא שלו .
" לאן את רוצה  ?
" " אני לא יודעת .. אולי לים .. "
" אבל אין לי בגד ים .
" " לא חייב להיכנס .. "
" בסדר " היא חייכה והם הלכו לכיוון הים

  'כריסי וכריסי . ואיפה אני ? זה לא שאני לא אוהבת אותה ..
פשוט כבר נמאס לי מהיחס שכולם מעניקים לה וכולם מעניקים לי
. אני לא מבינה . אמא צריכה להעניק את אותו היחס שווה בן שוה לא
? אז תגיד לי יומן יקר , מה עשיתי רע ?
האם פגעתי באמא מתישהו / באיזשהי צורה ?
אני לא מבינה. . תמיד מבינים אותה , תמיד אוהבים אותה יותר . לה מרשים יותר
!  אני כלואה בתוך כלוב . כלוב מזהב . יש לי הכל .. חברים ובכלל ההורים מעניקים לי מה שאני רוצה
. הגבול שלי ? זה השמיים .
הגבול בשמיים של כריס ? זה רק הגבול ההתחלתי
. בוא נודה בזה . אמא אוהבת אותה יותר . חייבים לעצור את הילדה הזו ..
ולמרות שאני אחותה ? לא אומר שאני לא יכולה לפעול נגדה .
אתה יודע שבמקום הנידח הזה , דווקא היא מצאה חבר ? דווקא היא !!! למה ?  כי היא יפה ..
___
" תתנהגו יפה בחנות , זו חנות שמכבדת את עצמה מאוד ! בסדר מתוקות שלי? "
" טוב אמא " שתיהן אמרו כמו במקלה הן נכנסו לחנות כשהן מחזיקות בידן של אימן .
" אמא אני יכולה את זה ? " התפעלה כריס ממכנס יפהפה שהיה מוצג על הקולב השחור .
" לכל אחת משהו אחד , בסדר? " אמא התכופפה ואמרה
" וואו , אני רוצה את זה " אמרה רייצ'ל כשהיא מביטה בחולצת פסים אפורה ורודה מדהימה .
" קדימה בנות לכו מדדו " אמרה אמא
" את כאן , את כאן " אמרה כשהיא שמה כל בת בתא מדידה אחד
. " את צריכה עזרה גבירתי ? " ניגשה אל אמא מוכרת חביבה
" בנותיי בתאי המדידה . " היא אמרה וחייכה אל המוכרת
. "אמתין איתך " אמרה המוכרת בחביבות כשהיא כופה את נוכחותה על אמא .
כעבור חצי דקה יצאו שתיהן מתאי המדידה
" זה מותג מאוד יפה " אמרה לעבר רייצ'ל
" איזו ילדה יפה " חייכה המוכרת ואמרה ליכוונה של כריס
"תודה " החזירה בחביבות . ורייצ'ל עומדת שם מחזיקה את ידיה ומשפילה את ראשה
. ___
'אני סבלתי הרבה . מה אתה אומר יומן ? האם תקופת הסבל שלה החלה עכשיו??'

 
 זהו ,

מה אתם אומרים ? אהבתם? תגיבו (: