* עוד אין שם *

העם דרש פרק חדש , העם יקבל (:

באמת , אתמול שמתי את הפרק וכבר יש מלא מלא תגובות !

אני ממש מרוצה ! D:

טוב ועכשיו יש לי משהו להגיד , חשוב !

אתם יכולים לשאול איזה שאלה שאתם רוצים את הדמיות והן בכאילו יענו לכם . אני ( הכתובת ) הרי יודעת עליהם הכל ככה שאני יכולה לענות לכם .

אתם יכולים לשאול איזה שאלות שבא לכם .

בתגובות תשאלו ואני אעלה את השאלות בפוסט חדש ( בוא לא יהיה את הפרק . סליחה )

רק דבר אחד - אל תשאלו שאלות על העתיד של הדמיות !

עכשיו לפרק ! (:

פרק 7:

תפסיקי כבר , הפיגור שלך נמאס עליי ! "
" שלי ?! " היא התחילה לבכות
" רייצ'ל לא !!!! "
רייצ'ל תפסה אותה בכתפיה ומשכה אותה החוצה
" דיי את מכאיבה לי ! " צווחה כריס
היא נמלטה מהחדר ורייצ'ל סגרה אחריה את הדלת .
כריס ירדה במדרגות , מיואשת מהסיטואציה .
"נו מה קורה ? אפשר ללכת ?" שאל פרי בעצבנות
" כן כן .. לכו זה בסדר " אמרה כריס והחזיקה את ראשה
" טוב מתוקה .המפתחות על השולחן במטבח את הטלפון את יודעת וסבתא וסבא יחזרו יותר מאוחר . הם הלכו לבינגו " היא אמרה בזריזות ואחזה בתיק
" ביי " אמרה כריס שהיא דוחפת אותם לצאת .
הם הכניסו את הכל לתא המטען האחורי , פעולה זו ארחה דקות אחדות עד שהאוטו התניע ונסע .
היא עלתה בריצה במדרגות , קופצת שתיים ושלוש בבת אחת .
" תפתחי" היא דפקה על הדלת ושמה ידיים על מותניה .
" עופי מפה !! " היא צעקה
" אבל מה קרה פתאום ? השתגעת ? נמאס לי מההתקפים שלך ! בואי תפתחי ונדבר!! " היא הייתה חסרת סבלנות
היא פתחה חריץ מרווח בדלת ונעמדה כשומרת , " את רוצה לדבר ? בבקשה דברי " היא אמרה ונשענה על המשקוף.
" מה יש לך ? "
" מה יש לי ? מה יש לך ?! נמאס לי כבר את מבינה ? נמאס ! "
" אבל מה קרה פתאום  ? הית בסדר גמור עד אתמול ! פירגנת וצחקנו " היא אמרה וחייכה
" אז זהו שנמאס לי רק לפרגן ולתמוך ! " היא אמרה והחלה לבכות
" אויש נו רייצ' " היא אמרה והתקדמה לחבק אותה
" אל תגעי בי ! " היא צעקה והתרחקה
" רייצ'י נו באמת " כריס הלכה אחריה
" תעופי ממני ! " היא דחפה אותה וכריס נפלה
" זה השיא ! מי את חושבת שאת ?! " כריס קמה
" תלכי מפה כבר ! נמאס לי ממך , פשוט ככה . למה זה לא יכול להיות הפוך ? שאותי יאהבו ואת תרגישי מה שאני סבלתי במשך כל השנים ? את לא יודעת מה זה להרגיש תחושת עצב , השפלה . למה ? כי בחיים שלך לא חווית דבר כזה ! אותך כולם כיבדו ואהבו ! לך תמיד ופירגנו , בך תמיד תמכו וכולם התנדבו להיות לך כמשענת ! "
" אבל זה לא נכון !! תפסיקי לחשוב שכל העולם סובב סביבך ! את יודעת טוב מאוד איך אמא אוהבת אותך יותר ! " כריס אמרה והתחילה לבכות
" אותי ?! אותי ?! תמיד את היית הילדה היפה . את היית הפרצוף היפה במשפחה שכולם אהבו וחיבקו . רק בך תמכו ! בעיקר אמא !"
" אז .. אולי באמת אמא אהבה אותי יותר " כריס שפשפה את דמעותיה באגרסביות
" את תגידי את זה !! " התעצבנה רייצ'ל וזרקה עליה את קופסת העטים והטושים
כריס התכופפה והתגוננה מפניה
" את משוגעת !!! " היא צעקה
רייצ'ל זרקה עליה עוד קופסה
" דיי זה כואב ! משוגעת אחת ! " היא צעקה וניטרה מעל המיטה בכיוון לעבור למתחם בטוח
" את רואה מה זה לחוש כאב ?! תגידי תודה לך זה יעבור לי זה תקוע בלב למשך כל החיים !! " היא צעקה ונשענה על הספרייה , ראשה בן שתי ידיה .
כריס התקדמה לעבר רייצ'ל שידיה משולבות .
היא הושיטה לעברה יד " רייצ'ל אני "
" תעופי ממני " היא דחפה אותה וכריס נפלה רייצ'ל רצה למטה , היא פתחה את הדלת הראשית ויצאה .
כריס , כשהיא ישובה על הרצפה , כל גופה כואב , עינייה שורפות מבכי וראשה מסתחרר - בוכה ובוכה, נותת לכאב שלה להשתחרר ולצאת ממנה בבת אחת .
היא בכתה ובכתה . לא סופרת את הדקות . מאבדת עוד ועוד נוזלים מגופה . היא נשכבה על הרצפה מקופלת , עוצמת עיניים ובוכה. משתתפת בכאבה של אחותה

היא רצה בכל הכוח , הדמעות שלה שוטפות את פניה ועפות ברוח .
המילים של אחותה נגעו בה . זיעזעו אותה , חיחלו אל ליבה ומצאו מקום להתיישב בו.
היא רצה ליער . מקום המפלט שלה .
היא התיישבה ליד עץ האלון הזקן בה חרטה את כל נעוריה .
כשהייתה חברה של אד היא חרטה על העץ .
כסיפרה לכריס על המקום , היא כל כך התלהבה עד שהיא חרטה בעץ וחרטה וחרטה , בלי להתחשב שזה העץ של רייצ'ל .
___
" תמצאי לך עץ משלך ! " אמרה רייצ'ל לכריס
" אנחנו אחיות . הדברים שלנו אמורים להיות במשותף ! "
" אבל לקחת לי חצי עץ "
" אהה כן .. זה החלק הרע של להיות במשותף " היא אמרה והמשיכה לחרוט

אבל מאז לא נגעה כריס בעץ של רייצ'ל
" מגעיל שם ! לכי תדעי על מה את דורכת , מכל מקום עלולה לצוץ לך חייה , איכס ! " הייתה רוטנת כשהמשפחה רצתה ללכת לטיול בטבע .
" את כזו לא שאקלית !! "
" אבל אני אחותך . אז תסתדרי"

 רייצ'ל אהבה את היער . היה משהו שהרגיע אותה .
'28.11.07' חרטה רייצ'ל על העץ 'ריב עם כריס' היא חרטה באותיות גדולות .

היא צללה לשינה עמוקה , כשהיא על הרצפה . גופה מקובץ מכאבים וראשה כואב .
היא ישנה שם בערך שעה . כאובה על המילים של אחותה . מצטערת על איך שדיברה היא בעצמה . היא קמה מסוחררת , היא נראתה חיוורת ושפתייה היו יבשות בגוון ורוד בהיר , שיערה היה מבולגן ועינייה היו אדומות ונפוחות מבכי .

היא נשענה על העץ , 'מעניין מה היא עושה עכשיו ..' חשבה לעצמה .
צליל של ענף נשבר נשמע , ליבה התמלא חרדה , גופה התכווץ , לא נתן לה לזוז .
שפתייה נחתמו ועינייה חקרו את סביבתה .
" דמות .. עץ " היא שמעה קול קטוע וגס של גבר .
היא נחרדה , היא לא ידעה מה לעשות . גופה בגד בה ולא זז
הדמויות הלכו והתקרבו אליה ואז סוף סוף היא השתחררה
אבל זה היה מאוחר מידי
" אהה !!! תעזבו אותי!!! "