* עוד אין שם *

פרק קצר , תודו שפרק הקודם היה ממש ארוך !

אני מקווה שתאהבי גם אותו .

הייתי מרוצה מאוווודו ממספר התגובות בפוסט הקודם , היו 17 (:

זה חידוש , אני מקוה שתמשיכו להגיב עוד ועוד זה נורא נותן לי עוד ועוד כוח לרשום

שאני יודעת שיש מי שקורה את זה (:

תודה !

פרק 6 :

'אני סבלתי הרבה . מה אתה אומר יומן ? האם תקופת הסבל שלה החלה עכשיו??'

" נורא יפה פה ." אמרה כריס לביל
" כן , אני אוהב את המקום הזה . הוא נותן לי תחושת שלווה פנימית " הוא אמר ועצם עיניים
" עמוק " היא אמרה ושניהם צחקו.
"בואי נשב " הוא אמר והם הלכו לכיוון החוף עצמו . הוא התיישב קרוב לשפת הים .
היא חלצה את נעלייה והלכה עד לים עצמו . היא נעמדה , נתנה למחשבות שלה להתרוקן , לגלים לסחוף אותה , שיערה הארוך התבדר ברוח
. את כל כך יפה . ואני לא יודע איך לומר. אני לא יודע מה אני בשבילך .
" אתה בא ? " היא קטעה את רצף המחשבות שלו הוא נעמד על רגליו והתקדם לעברה
" אני אוהבת את הריח הזה"
" מלוח "
" כן " היא אמרה ונאנחה
" מה יושב לך על הלב ? ."
" אתה"
" אני? " הוא התפלא לשמוע תשובה כזו
" כן . אני אהיה כנה איתך . כשאמרת שניפגש לקחתי את זה במובנים לא נכונים . אני מבינה שעשיתי טעות . ועכשיו אתה נותן לך לשחק בי . אני זוכרת מה אמרת לי 'אני לא יודע מה חשבת שזה אבל בסך הכל רציתי שנהיה אנחנו ועוד כמה חברים . לאיזה כיוון משכת את זה?' אני כמעט בכיתי "
" אני יודע .. אני מצטער .. תקשיבי אחרי שאמרתי את זה אני לא ידעתי מה .. "
" עזוב ביל . אני חושבת שאלך עכשיו .. " היא לקחה את הנעליים בידיה ורצה בכל הכוח לכיוון הרפת .
היא העדיפה ללכת לפרות מאשר לים  . היא ישבה שם ודיברה עם הפרות מדמיינת כאילו הן שומעות אותה , עונות לה .
" לוסי " היא רצה לפרה אחת ,
" התגעגעתי אליך ילדה " היא אמרה וליטפה את ראשה בזמן שלוסי אכלה עשב
" נדיה " היא ליטפה עוד ועוד ראשים
הכי הרבה היא אהבה את סוזי, היא זיהתה אותה לפי המספר שהותבע לה על האוזן הספרה 8 , זה היה מספר המזל שלה
. היא תמיד הייתה מלטפת את האוזן שלה ומצטערת על הכאב הפיזי שלה . היה את זה רק לה .סוזי הייתה הפרה הכי זקנה .
" את יודעת סוזי .. " היא אמרה וליטפה את האוזן שלה
" החיים יכולים להיות מאוד מבלבלים ומאוד מוזרים . " היא המשיכה
" במיוחד לי . מי שרואה אותי חושב שהחיים שלי ממש יפים . אני מבולבלת ומתוסכלת אך מצד שני חושבת שהחיים יפים " כמעט וירדו דמעות מעינייה .
היא חייכה חיוך קטן והחלה מתקדמת לכיוון ביתה .
" הי מה הולך פה ? " פתחה את הדלת וראתה את אמא עם מזוודות בידים
" כלום , זהו אנחנו הולכים שכחת ? " אמא חייכה אליה
" כן . פרח לי מהראש" היא אחזה במעקה בנסיון לעלות למעלה
" את בטוחה שתסתדרי פה לבד? " אמא רכנה אלייה ולחשה
" כן אמא זה בסדר " היא חייכה
'תמיד היא והיא והיא . ואיך אני מרגישה ? אולי אני לא מסוגלת להסתדבר לבד ? .. נמאס לי כבר ..'
רייצ'ל עלתה במדגות בריצה
" מה קרה ,רייצ'ל ! " קראה אמא לרייצ'ל אבל היא לא הקשיבה
" זה בסדר , אני אעלה " אמרה כריס ועלתה במדרגות רייצ'ל נכנסה לחדר וסגרה אחריה את הדלת
" תפתחי ! "היא צעקה ודפקה על הדלת בחוזקה  
" לכי מפה , לכי מפה כבר לכי!!!!! " היא צרחה וקולה נשמע חנוק
" לא אלך עד שלא תפתחי . תגידי מה קרה לך פתאום השתגעת ? " היא שאלה ונשענה על הדלת רייצ'ל פתחה את הדלת בהפתעה
" אני השתגעתי ? מאיפה יש לך את החוצפה?! " היא נכנסה שוב לחדר אך השאירה את הדלת פתוחה .
" מה יש לך ?! " כריס שאלה ונכנסה לחדר
" תגידי לא נמאס לך ?! " צעקה עליה רייצ'ל
" לא נמאס לי מה ? " היא שאלה בתמימות
" לקחת לי הכל ! "
" תפסיקי כבר , הפיגור שלך נמאס עליי ! "
" שלי ?! " היא התחילה לבכות
" רייצ'ל לא !!!! "

זהו , תגיבו המונים (: