שמילאתי את עצמי בכל כך הרבה חרא כדי שזה לא יגיע.

אבל הנה זה חזר.

כבר הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך מרוקנת, חסרת טעם, כישלון.

ואין מה לעשות, זה המצב ואיתו ננצח.

אפילו שיש רגעים שאני כבר כל כך מעדיפה להפסיד.

וזהו, זה כל מה שרתיתי להגיד.

כי הייתי חייבת להוציא את זה, ואין לי למי להגיד (ואם היה אולי התחושה הייתה אחרת).

ואין לי עוד מקום. 

מקום המפלט האחרון.

העיניים נעצמות ואני לא יכולה לישון.

וחם, כל כך חם, ולבד, כל כך כל כך לבד.