עוד צ'ייסר, עוד אחד ועוד אחד, קדימה, עוד אחד. את הסיבולת שלי אתה בודק? עלי זה לא משפיע. זה שורף בגרון ומגעיל, ואת יודעת בלב שלם שמחר זה רק יכאב יותר, אבל עוד קצת מהתרופה הנפלאה הזאת. והכאב הנוראי שצורב אותך בכל דקה של פיכחות, את חושבת עליו בכל צריבה בגרון. מה כואב יותר? האלכוהול או להיו פיכחת?

שנייה או שתיים שבזמן מסיבה נראות כמו נצח, ורגע אחרי שהוא מחבק אותך מאחור, מסובב אותך קצת, הוא מנשק אותך בתשוקה שרק אלכוהול יודע לייצר. את הולכת אחריו לחניה בלי לדעת אפילו את שמו וכבר ברור לך איך הערב הזה יסתיים. אבל משהו בך יודע, שכרגיל, יבואו גיבורי העל להציל את היום ואלה שאת קוראת להם חברים ימנעו ממך את החוויה הזאת.

אותה החוויה שאת חוזרת אליה שוב ושוב, החוויה הנפלאה הזאת. כשגבר מחזיק אותך בזרועותיו, גם אם את לא יודעת את שמו, וגם אם את יודעת בוודאות מוחלטת שמחר הוא יעלם וזה לא יחזור, זה בסדר. לפעמים זה אפילו יותר טוב, ככה אין לך שום צורך להיות אמתית או כנה, או לדאוג ממה שיקרה למחרת בבוקר. אין משמעות לכלום, ואם אין משמעות לך אין משמעות גם לפרטנר החד פעמי.

זה ניהיה מדהים, ככה, כל פעם מחדש. רק כשאני שיכורה מתחילים איתי, וכשאני שיכורה אני פשוט מחפשת את היצור הכי נורמלי לסקס חסר משמעות. חבל שסביבי יש אנשים שלא מאמינים בחוסר משמעות, כי הם מצאו את המשמעות שלהם. לי אין משמעות, יש בי רק כעס וכאב, בלי שום אמונה שמשהו ישתפר. כל ניסיון כשל, כל תקווה התבדתה, והדברים שנותרו בעינם כל כך מעטים שאין טעם למאמץ בכדי לשמור עליהם בחיים. 

פעם היה כל כך פשוט למצוא משמעות. הייתי מנגנת שיר, כותבת סיפור, מחבקת ומאמינה בעצמי. היום כל הדברים האלה נעלמו ואני נשארתי בלי אמת, בלי כבוד, בלי יושרה, בלי תגובה כנה, בלי מחשבה נכונה, בלי יכולת לקבל החלטה צודקת.

ועכשיו כל מה שאני רוצה זה רק לעשות שטויות, בלי שישפטו אותי, בלי שיעצרו אותי, עד שימאס לי כל כך שאהיה מוכנה להתפשר על כל הדברים האלה שאסור לי להתפשר עליהם.

ולא להשתכר יותר מוודקה, זה מוציא ממני את כל החרא. 

רק וויסקי.

מונצ'.