חיים חדשים - בלוג סיפורים (:

בפרק הקודם: גל:"מי זה החתיך הזה?"

אני:"החבר הכי טוב של שקד" וצחקתי..

גל:"ואיך את מכירה אותו?"

אני:"מהמסיבה.."

גל:"והוא פנוי?"שאלה בסקרנות ..

אני:"לא יודעת" וצחקנו ..

הפעמון צלצל ..

סיגל המורה למתמטיקה נכנסה ואחרי 10 דק' אור נכנס לכיתה ופניו מלאות דם..

כל הכיתה קמה לקראתו לראות מה קרה .. רצתי אליו..

אני:"מה קרה ?!"

אור:"כלום.. כלום .. עזבי.. אני הולך לשטוף פנים"

ויצא עם 2 בנים מהכיתה.

-

גל:"מה זה היה ??!"

אני:"תאמיני לי שאין לי מושג !"

גל:"וואי, מסכן.. ראית איך הוא נראה !?"

אני:"כן.. כאילו הוא הלך מכות עם מישהו.. ממש ממש חזק"

גל:"את חייבת לברר את זה.."

אני:"אל תדאגי."

-

כעבור 5 דק' אור חזר לכיתה..והתיישב במקום.

שלחתי לו SMS - &אתה מוכן להסביר לי מה קרה ?! אין לך מושג איך הפחדת אותי!&

הוא שלח לי בחזרה- &זה באמת היה כלום.. סתם הלכתי מכות עם מישהו..&

אני- &קצת יותר פרטים..&

אור- &תצאי לשירותים, אני יסביר לך..&

מיד ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים.. ויצאתי מכיתה , חיכיתי לו בחוץ על הספסלים..

ותוך 2 דק' הוא יצא..

אני:"מה קרה?"

אור:"בואי החוצה.." הוא הוביל אותי.

יצאנו החוצה .

אני:"נו דבר!"

אור:"סתם.. זה לא היה משהו רציני, איזה אחד עיצבן אותי והתגרה בי, אז.. אז קצת איבדתי שליטה והתחלנו ללכת מכות.."

אני:"קצת איבדת שליטה ?! , אתה ראית את הפנים שלך?"

אור:"מה את עושה ביג דיל.. זה היה כולה פצע קטן בגבה שקצת נפתח , אז ירד קצת דם.."

אני:"מי זה ?! מי המטומטם הזה שהלך איתך מכות ?!"

אור:"לא נראה לי שאת מכירה.. אבל אם את מתעקשת- דניאל."

אני:"איזה דניאל?!"

אור:"איזה אחד מכיתה ח'1.. בן זונה, חכי מה יהיה לו אחרי בית ספר.."

אני:"אור, על איזה דניאל אתה מדבר?!"

אור:"איזה אחד בלונדיני עם שיער ארוך, נראה קצת כמו היפופוטם.."

אני:"אתה רציני?!"

אור:"כן, למה?"

אני:"כי אני מכירה אותו! , ואין מצב שזה הוא.. זה לא הגיוני.. בהפסקה הוא בא לקחת ממני ספר..ו.. ואז הוא יצא ולא ראיתי אותו עוד.. אבל .. זה לא הגיוני, הוא לא נראה אחד כזה.."

אור:"טוב ! משעמם לי , אז אני משקר לך !!!!"

הוא התעצבן.

אני:"לא, אל תכעס.. לא אמרתי שאתה משקר, אבל זה לא הגיוני."

אור:"מאיפה את בכלל מכירה את האידיוט הזה !?"

אני:"מהמסיבה של שקד, הם החברים הכי טובים.."

אור:"הוא אחד המטומטמים, והוא תופס תחת כאילו כל העולם שייך לו, לא הייתי מציע לך להתיידד איתו."

אני:"תודה על העצה" חייכתי..

אור:"טוב לא בא לי להישאר בבית ספר... רוצה ללכת?"

אני:"רציני? לאן נלך?"

אור:"אמממ.. בואי אלי.."

הסתכלתי עליו במבט מוזר-

אור:"לא אליי.. לעליית גג מעל הבית שלי.." הוא הרגיע אותי

אני:"טוב שנייה צריך לחכות לצלצול, לקחת את התיק.."

אור:"בואי יש עוד 5 דק'.."

עלינו לאזור הכיתות היה צלצול, כולם יצאו מהכיתות ואמרתי לגל שאני הולכת ושאני ידבר איתה אחר כך...

איך שיצאנו מהשער, ראינו את דניאל..

אור:"הגר ! הגר !" הוא דפק לי על היד על מרפקו..

"זה הוא.. הבן זונה ! , חכי פה שנייה.."

דניאל הסתכל עלי ולפני שהצליח להוציא מילה מהפה אור התנפל עליו.. והם התחילו ללכת מכות כמו משוגעים ! לא ידעתי מה לעשות..

מיד באו 2 בנים וניסו להפריד ביניהם.. הם הפרידו ביניהם ולקחתי את ידו של אור..

אני:"מה אתה עושה? , למה סתם עוד צרות? בוא כבר !"

ולקחתי את ידו..

שקד בדיוק הגיע, וקלט אותי מחזיקה את ידו של אור.. מיד הפלתי את ידו.

הוא הסתכל עלי בעיניים הכחולות שלו.. במבט כל כך עצוב, כל כך מאוכזב..

אני:"אור חכה כאן , אני תכף באה!"

ומיד רצתי לשקד, שכבר רץ לתוך אזור הכיתות..

הצלחתי להשיג אותו.. תפסתי את ידו, מנסה לעצור אותו... אבל הוא לא מתייחס, הוא ממשיך ללכת ...

אני:"שקד, די ! תעצור. לא קרה שם כלום !!!"

שקד הפנה את מבטו אלי וראיתי את כל העצב בעיניו ...

שקד:"לא? סתם התחשק לך להחזיק ת'יד שלו?"

אני:"מאמי זה באמת היה כלום.. אור ודניאל הלכו מכות.. והפרידו ביניהם, אז לקחתי את ידו של אור כדי להרחיק אותו משם, זה הכל.."

שקד:"טוב"

אני:"אתה לא מאמין לי?"

שקד:"מאמין מאמין.."

אני:"נו מאמי, אל תכעס.. זה כלום"

שקד:"טוב בסדר.. מאמין"

חייכתי אליו חיוך קטן,

שקד:"איך אני יכול לעמוד בפני החיוך שלך?"

אני:"אתה לא"

וחייכתי חיוך מרוצה..

שקד:"רגע, אמרת שאור ודניאל הלכו מכות ?!

למה ?!"

אני:"לא יודעת..רבו"

שקד:"טוב אז אני חייב לרוץ..א..אני אוהב אותך"

הוא תפס אותי במותניי נישק אותי והלך.

-

שכחתי את אור לגמרי, מיד רצתי לחפש אותו..

מצאתי אותו יושב לבד במדשאות אז התיישבתי לידו –

אור:"שכחת אותי?"

אני:"אני ממש מצטערת"

אור:"זה בסדר.."

הייתה שתיקה קלה, אבל נעימה...

אני:"הגזמת קצת..איך שהתנפלת עליו כשהוא לא שם לב"

אור:"הגיע לו !"

אני:"משעמם לי, בוא נלך.."

אור:"בואי."

קמנו לקחנו את התיקים שהיו זרוקים על הדשא והלכנו לכיוון השער...

אני:"אז לאן אנחנו הולכים?"

אור:"עכשיו?, למרכז פה בשכונה, אני מת מצמא.."

אני:"אוקי"

הלכנו עשר דק', דיברנו על סתם שטויות... הרגשתי איתו בנוח.

אור:"רוצה לשתות משהו?"

שאל תוך כדי שנכנס לחנות.

אני:"כן, תביא לי פחית קולה"

אור:"שנייה"

הוא חזר עם 2 פחיות קולה.. ישבנו , דיברנו, שתינו ,העברנו צחוקים..

לא יודעת למה, אבל הרגשתי איתו ממש בנוח, כאילו אני מכירה אותו שנים,

כאילו הוא.. פחדתי לחשוב על זה אפילו ! , כאילו הוא המחליף של אביב.

ככה עברה לה עוד שעה מצחיקה ביותר.

והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלו..

אור:"תספרי לי קצת.. מה קורה עם שקד? הכל את מספרת לי.. אבל כשמגיע משהו עם שקד, את לא מדברת."

אני:"אין מה לספר"

אור:"שקרנית, "

עלינו במדרגות לכיוון הגג שמעל ביתו.

אני:"חח באמת שאין כלום," צחקקתי.

אור:"אם את אומרת.."

אני:"אור..?"

אור:"אה?"

אני:"אולי לך יש משהו לספר לי?"

אור:"על..?"

הוא שיחק אותי טיפש..

אני:"אוי, הטריק הזה כבר לא עובד מאמי..קדימה ! אני רואה עלייך, תתחיל לשפוך!!"

הוא התפוצץ מצחוק..

אור:"על מה את מדברת?!, בואנה את חיה בסרטים חח"

אני:"אתה לא יודע לשקר" והסתכלתי לו טוב טוב בעיניים.

אבל לא רציתי להאיץ בו, כי אחרי מה שקרה עם אביב, הבטחתי לעצמי שלא אגרום לאף אחד להוציא משהו מהבטן אם הוא לא רוצה.. ואור לא רצה.

אור:"עזבי את הנושא הזה.."

אני:"איך שאתה רוצה.."

ישבנו למעלה על הספה, מסתכלים על השמיים..

אני:"אחלה מקום יש לך.. באמת, הייתי מתה למקום כזה, שכל פעם כשאני עצבנית אז יש לי מקום להיות בו לבד."

אור:"אני יודע.. את תמיד מוזמנת"

אני:"ברור:P  "

אור:"את יודעת, אני מרגיש איתך כאילו אנחנו מכירים שנים."

אני:"בדיוק על זה אני חושבת..גם אני מרגישה ככה, אני שמחה שיש לי פה ידיד טוב.. כל הבנות פה פרחות חוץ מכמה בנות שהן ממש סבבה ..

טוב לדעת שיש מישהו לסמוך עליו" חייכתי חיוך קטן.

הייתה שתיקה נעימה , די קצרה...

אני:"אני יכולה לסמוך עלייך?"

אור:"ברור"

אני:"אני מתכוונת ש.. אפילו עם נריב, אם תשנא אותי שנאת מוות, אתה לא תגיד את מה שיש לי להגיד לך לאף אחד?"

אור:"מה קרה לך.. ברור !"

אני:"טוב אז.. אתה זוכר את אביב שאמרת לך שהיה ידיד ממש טוב שלי?"

אור:"כן.."

אני:"אז..." סיפרתי לו את כל הסיפור, פרט ופרט, לא החסרתי דבר..

אור:"החיים שלך מלאים אקשן אה?"

אני:"הייתי שמחה אם הם היו קצת יותר רגועים"

אור:"תאמיני לי, מניסיון, הכל תקופות, ותקופות באות והולכות.. את תראי, אחרי כל ירידה יש עלייה, ואחרי כל ריב יש שמחה, תיהני מהחיים ."

אני:"אין עלייך, אתה הכי טוב בלעודד" חייכתי.

אור:"אני שמח שאני יכול לעזור לך" וצחק.

לא שמנו לב והשעה הייתה כבר 4 אחר הצהריים ..

אני:"אורוש' נראה לי שאני ילך.. התנחלתי אצלך מספיק" והתמתחתי.

אור:"תמיד תבואי (: אני שמח שיש לי אותך."

אני:"טוב מאמי אנחנו ניפגש מחר בבית ספר?"

אור:"כן.. בואי אני ילווה אותך לתחנת אוטובוס.."

אני:"יאללה בוא.."

הגענו לתחנת אוטובוס, נפרדנו בנשיקה קטנה על הלחי והוא חזר הביתה,

אחרי 10 דק' הגיע אוטובוס.. שילמתי לנהג והתיישבתי באחד המושבים האחוריים.

הוצאתי את ה-MP4 שלי והתחלתי לזפזפ בין השירים – התנגן השיר -Here There Delilah.

הסתכלתי מהחלון על העיר החדשה, הבתים החדשים, החברים החדשים- החיים החדשים,

נהייתה לי הרגשה כל כך מוזרה.

הגיעה התחנה שלי, ירדתי מהאוטובוס והיו לי עוד 5 דק' של הליכה עד שאגיע הביתה.

התהלכתי ככה, ברחוב.. חושבת על החיים הישנים שלי, על החיים החדשים שלי, משווה איפה יותר טוב לי, מה היה יותר נוח לי..

פתאום שמעתי צעקה שקטעה את מחשבותיי , הורדתי את האוזניות והפניתי את הראש לאחור.

....:"הגר ! , הגר !"

זה היה דניאל ...

דניאל:"הגר ! למה את לא עונה ?! אני כבר שעה רץ אחרייך וצועק לך !"

אני:"סליחה, לא שמעתי.." והצבעתי על האוזניות..

דניאל:"זה בסדר" נאנח.

אני:"מה קרה היום? למה הלכתם מכות?"

דניאל:"איך את מכירה אותו בכלל? עצה שלי, אל תתיידדי איתו הוא הבן אדם הכי לא שפוי שתכירי אי פעם !"

אני:"תודה על העצה, אני לא בטוחה שאשתמש בה, אבל בכל זאת..."

דניאל:"מה יש לך? את פתאום שקטה, עצובה.."

אני:"סתם.."

דניאל עצר אותי ..

דניאל:"עלי אי אפשר לעבוד, מה קרה?"

והתיישב על הספסל בתקווה שאתיישב לידו.

אני:"דניאל.. באמת שזה כלום.."

והמשכתי ללכת, לא הייתי מעוניינת כל כך בשיחה עם מישהו ,רציתי להיות לבד, לשמוע שירים ולהירגע.

דניאל קם אחריי..

דניאל:"מה, ככה תשאירי אותי פה? אני מבטיח לך שהשיחה הזאת תעשה לך טוב..

תשתחררי קצת.."

אני:"דניאל, לא קרה כלום !" התעצבנתי.

דניאל:"טוב סליחה. עזבי.. אני סתם מציק לך , נדבר כבר,ביי."

הרגשתי רעה ... ולא רציתי להיות כזאת-

אני:"דניאל ! "

קראתי לו..

אני:"סליחה, מצטערת.. בוא שב, נדבר.."

והתיישבתי על הספסל. הוא בא והתיישב לידי.

דניאל:"מה קרה?"

אני:"סתם, אני חושבת.. על החיים שלי."

דניאל:"את רוצה לשתף אותי?"

אני:"לא יודעת.. לא קרה משהו מיוחד, אני פשוט עייפה, עייפה מהחיים."

דניאל:"אני מכיר את זה..."

אני:"באמת?" הרמתי גבות, במין מבט מופתע.

דניאל:"כן... מה את כל כך מופתעת?"

אני:"לא יודעת.. אתה לא נראה אחד שצריך להיות לו קשה בחיים..

תכלס- אתה יפה, אתה נחמד, אתה משחק כדורגל, אתה מחוזר,אתה חי את החיים.."

דניאל:"אני חי את החיים, בדיוק כמוך- ואת יודעת, אולי אני לא נראה ילד עם בעיות, אבל בכיף הייתי מתחלף איתך."

אני:"החיים שלי דווקא לא כאלה נוראיים, פשוט מאז שעברתי לפה קרו לי כל מני דברים שקצת מקשים עליי, מכבידים עליי.. מעייפים אותי, אני כל הזמן רק רוצה לישון ולשכוח מהכל."

דניאל:"אני יכול להבטיח לך שזאת רק תקופה, ושהיא תעבור..

את יודעת.. אני קצת מזדהה איתך, בתחילת כיתה ו' עברתי לכאן, ואף אחד לא דיבר איתי, אף אחד לא התיידד איתי.. חוץ משקד. שקד.. שקד,אין מה לדבר.. הוא בן אדם מדהים, והוא יעשה אותך שמחה. אז, בקיצור.. רק שקד התיידד איתי.. ואז התחילו להכיר אותי בנות, ובנים.. והתחלתי לשחק כדורגל והתחלתי להיפתח לעוד אנשים ולהתיידד עם עוד בנים..

ובאיזשהו שלב התחילו לריב איתי והחיים התחילו להסתבך לי פה... אבל זאת הייתה תקופה והיא עברה, ובזכות זה שהתיידדתי עם בנים ובנות נהייתי מה שאני עכשיו.. ואת האמת? אני אוהב את העמדה הזאת.."

הקשבתי לו, הוא הרגיע אותי.. השיחה איתו באמת עזרה ועכשיו גם אני מרגישה שאני מצליחה להיפתח יותר לאנשים, אבל אני מפחדת. אני מפחדת שהאנשים שאסמוך עליהם, יתקעו לי סכין בגב.

נפרדתי ממנו לשלום והלכתי הביתה, השעה הייתה כבר- 18:12 ...

נכנסתי הביתה סחוטה מעייפות.

אמא:"איפה היית?"

אני:"אצל ידיד"

אמא:"טוב.. איך היה בבית הספר?"

אני:"בסדר.."

אמא:"רוצה לאכול?"

אני:"לא, אני לא רעבה.. רק צמאה"

הוצאתי מהמקרר את בקבוק המים הקר ומזגתי לי בכוס גדולה .. עליתי לחדר הנחתי את התיק על הרצפה ומיד התיישבתי על הכיסא שממול המחשב .. פתחתי את האייסי בכדי לראות עם יש הודעות חדשות ... –

שקד:"כבר מתגעגע אלייך..."

גל:"?"

אור:"?"

עניתי לשקד-

אני:"גמאני יפה שלי, 3>"

שקד:"מה קורה? חיפשתי אותך כל היום.. לא היית זמינה"

אני:"אה, באמת? לא שמתי לב .. סליחה." שיקרתי \:

שקד:"זה בסדר.." הרגשתי צבועה..

אני:"מה קורה איתך?"

שקד:"מצוין ..מה איתך?"

אני:"בסדר.."

שקד:"מאמי קרה משהו?"

אני:"לא (:"

שקד:"נו הגר.."

אני:"מה? באמת שכלום.."

שקד:"טוב , אני מוותר לך הפעם רק כי אני מסריח ואני חייב ללכת להתקלח, השנייה חזרתי מאימון, אז אני ידבר איתך מאוחר יותר.. ביי מאמי אוהב אותך "

אני:"ביי חיים שלי."

-

אני:"גלוש'?"

גל:"אה מאמי?"

אני:"מה קורה אהובתי?"

גל:"מצוין ! [: , מה איתך?"

אני:"אוווו, אני רואה שמישהי פה בשמיים :D  "

גל:"חח , את האמת.. כן, יש לי משהו לספר לך (:"

אני:"דבררררררררררי ! ומהר !!"

גל:"טוב... אז, את מוכנה ?!"

אני:"נו יא כלבה דברי כבר !! חח"

גל:"אז, אני כבר לא פנויה !!!!!!!"

אני:"דייייייייייייייייייייייייייי ! , שפכי, עכשיו מהר .. פרט ופרט !"

גל:"חכי שנייה.. אני מתקשרת אלייך."

אני:"תמהרי (:"

-

תוך 2 שניות הפלאפון שלי כבר צלצל ... באתי לענות .. וראיתי על הצג : "אביב מחייג אלייך"

הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות !

עניתי –

אני:"היי"

אביב:"היי"

אני:"התגעגעתי לטלפונים שלך \:" מיד עיניי נהיו אדומות והמבט השמח נעלם מפני.

אביב:"התגעגעתי אלייך."

אני:"אני מצטערת, עניתי בלי לחשוב אני.. אני פשוט לא חשבתי לפני שכתבתי..סליחה"

אביב:"זה בסדר..את האמת שהתקשרתי כדי להתנצל בעצמי, על כל הנזק שגרמתי"

אני:"אביב אתה לא עשית כלום."

אביב:"נכון, רק הרסתי את הידידות שלנו." אמר בציניות...

אביב:"שהייתה כל כך חשובה לי" שמעתי את קולו נהיה חנוק ועצוב יותר ויותר בכל מילה.

הממתינה שחיכתה על הקו, שבמקרה זאת הייתה גל קטעה את שיחתנו..

אז מיד כתבתי לגל-

אני:"תנתקי !! אני עם אביב בטלפון, סורי מאמי אני ידבר איתך עוד 10 דק'.."

גל:"אה, טוב מאמי.. תספרי לי אחר כך מה היה"

אני:"אני לא יודעת מה להגיד לך.."

אביב:"אני כל כך לא לרמה שלך?" אמר.

אני:"מה זה קשור?!" התעצבנתי.

אביב:"טוב, את צודקת.. את רואה? לכולם יש חוסר טאקט, לא רק לך."

אני:"אני.. אני רוצה שניפגש ונסדר את הכל"

אביב:"ט..טוב , יש משהו מיוחד שאת רוצה לספר לי?"

אני:"את האמת... כן"

לא רציתי להסתיר ממנו את זה שאני עם שקד ,

כי אם זה יתגלה לו מאוחר יותר, זה רק יותר יכאב.

אביב:"טוב.."

אני:"אז, אני חושבת שאני יבוא אליך מחרתיים...גם ככה.."

ועצרתי את עצמי.

לא רציתי להגיד לו שאני באה בשביל סיוון רומי ויובל, ושבדרך אני גם אפגוש אותו...

אביב:"גם ככה מה?"

אני:"אה? , לא משנה.. עזוב.."

אביב:"איך שאת רוצה"

אני:"אז..אנחנו ניפגש..."

אביב:"כן..."

אני:"אז...ביי"

אביב:"ביי.... הגר"

-

אחרי 5 דק' גל התקשרה ...

גל:"נו מה היה ?!"

אני:"אנחנו ניפגש עוד יומיים..אני נוסעת לשם, לפגוש את כולם.."

גל:"נו יפה יפה !, אני בטוחה שהכל יסתדר"

אני:"אני מקווה.."

פתאום שמעתי את אמא שלי קוראת לי מלמטה ..

אמא:"הגגגגגגר!"

אני:"שנייה אמא, אני בטלפון..."

אמא:"לא, נו בואי עכשיו... אני ואבא צריכים לדבר איתך.."

הגר:"שנייה !!!!"

המשכתי לדבר עם גל-

אני:"נו אז מי החבר שלך ?????!"

אמא קטעה אותי..

אמא:"הגררררררר !!!!, עכשיו!"

גל:"זה..ט...."

אני:"מאמי אני חייבת ללכת אמא מנג'סת לי, אני יתקשר אלייך מאוחר יותר, סורי שלא דיברנו, מתה עלייך ומזל טוב אהובתי 3>"

-

ירדתי למטה..

אני:"מה היה כל כך דחוף , שגרמת לי לנתק שיחה כל כך חשובה ?!"

צעקתי.

אמא:"בואי שבי..."

אני:"נו...אז מה הסיפור?" נרגעתי.

אבא:"זה חשוב, תפני קצת זמן גם בישבלנו, אני בטוח שאת רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד לך...."

אני:"נו דברו..."

אמא:"טוב, אז ככה......."

המשך יבוא.