אין לי מקום אחר לפרוק את הכלים שיש לי להוציא, להוציא מילה מהפה ברגעים אלה היא כמעט בלתי אפשרית, לתת סימנים גם לא יוצא, כי חוץ מהסמיילי העצוב על הפנים לא נותר דבר, ולא אכפת לי שקוראים את זה אנשים שמכירים אותי, אלה שחשובים לי וגם אלה שלא ואני אפילו לא אומר ''היי'' בבוקר בית ספר.

אז סליחה, סליחה משפחה יקרה שלי, סליחה אימא, סליחה אבא, סליחה אחות, סליחה אח, סליחה מריו, סליחה כולם, סליחה שאכזבתי אתכם, סליחה שהעליתי את הציפיות ואת סף הריגוש שלכם עד הגבול ופגעתי בו בבום אחד גדול, סליחה שאמרתי לכם שאני אצליח, ובסוף יצא מזה רק חול, סליחה שאמרתי לכם שאראה לכל האנשים שזלזלו בי את הטעות בעיניים, למרות שבסופו של דבר - גיליתי שהם צודקים, סליחה שחשבתי שיש בי את היכולת והרצון, למרות שהיכולת הייתה מפוקפקת ובסוף היא נפרדה ממני לשלום, סליחה על כל הפעמים שהכרחתי אתכם לבגר אותי ולגדל אותי כי בעתיד אני אהיה פוטנציאל גדול, ועם זאת גיליתי שאני לא, סליחה על כל הפעמים ששילמתם על החשמל, מים, מזון וכל מה שהשתמשתי בו ובסוף גיליתם שכל הכסף שהשקעתם בקרן הזאת שנראתה מבטיחה ללא צל של ספק בעניין, נפלה, סליחה, סליחה רוע ועצב, סליחה שפגעתי בך ונלחמתי בך ברגעים הקשים ויצאתי מזה בשלום ואתה יצאת המובס, ובסוף גיליתי ששום פואנטה לא היה בזה, ושהייתי צריך לתת לך לנצח, לא נותר לי להגיד אלא

סליחה