כטיפה המטפטפת מעלה נידף ברוח

וקולה העדין נוקש על חלוני

אני כבר איני בתוך בועה שלא נושמת

אני בעצם כמעט אני

אם כי תחלואה.

ועונות השנה מתחלפות כמו תמונות בתצוגה

ויחד איתן מתחלפים הזכרונות והאנשים הסובבים אותי

וכעת קצת קריר כי הסתיו שוב הגיע, אך סימן שאני בעצם עוד חיה.

אז יושבת אני ללמוד ללשון, וספל תה בידי מחמם בי הכל.

את הלב שקפא ממחסור באהבות

ופעימותיו הולכות ונעלמות.

ואין בי חידות כי הכל כבר פתרתי

גם לא חלומות כי הכל כבר הגשמתי

וגם אם לא הכל בדיוק כך, תמיד נחמד לא להיות מצוברח.

וכעת נפילה

אינני דואג

זו רק עוד נפילה

בקרוב אתרסק

אך נמוך מימת העוולה אין,

אוי לו רק הייתה תקומה.