אז הפעם אני אחרוג מעט ממנהגי, פשוט כי היה שאלון בנושא צילום ואיך אפשר להתעלם מזה?

גם מלא אנשים באו לכאן פתאום והיו כל מני שאלות חמודות, אז הנה.

אני גם אוסיף את השאלות שלכם מהפוסטים האחרונים כי זה בטח מעניין עוד אנשים.

האם את אוהבת לצלם?

מסתבר שכן :)

לאיזה תמונות/ צילומים את הכי מתחברת? (נופים, פורטרטים, בעלי חיים?)

בינתיים, לפי מה שאני רואה כאן, מסתבר שהז'אנר האהוב עליי הוא צילומי רחוב. פליקס לופה הוא הגורו הראשי שלי. זה לא שזה לא עושה לי טוב לצלם אנשים מושלמים ומאופרים. העניין הוא, שאני בתור אדם שחי בתנאים מעבר לטובים, נמשכת יותר לכיוון ההפוך. זה מסקרן אותי ומפחיד אותי, ובינתיים זה מה שהכי עושה לי את זה. אני מקווה שבעתיד הסגנון הזה יתגבש אצלי ואני אכיר את העולם הזה יותר מקרוב, אולי להראות דברים שאנשים מעדיפים להתעלם מהם (כמו שלופה עושה באופן די גאוני, יש לציין).

את מצלמת בעיקר עם מצלמת הנייד, מצלמה חד פעמית או עם מצלמה מקצועית?

אני מצלמת רק עם הקאנון שלי, מדגם EOS 450D עם שתי העדשות שלי (במיוחד ה-55-250 מ"מ).

האם את מפרסמת את התמונות באתר כלשהו או בבלוג?

 well...

 ויש לי גם פליקר

את חושבת לעסוק בזה בעתיד, או שאת רואה זאת בתור תחביב משעשע?

הו, שאלה גדולה. אמא שלי קבועה כאן ותקרא את זה, סביר להניח, אז אני אני אהיה פוליטיקלי קורקט ואגיד - אל תדאגי אמא, אני אלך ללמוד רפואה, יהיה בסדר, אני אהיה באוניברסיטה ואצטיין. ואולי אני אצטיין גם בזה. מי יודע. כן, זה יכול להיות נחמד.

את מצטלמת בעצמך? אם כן, את רואה את עצמך פוטוגנית?

הוהו. זו החולשה שלי. אני מאד לא אוהבת להצטלם. נורא קשה לי עם זה. גם כשאני כן מצטלמת, אם זה במודע, אז אני דופקת פרצופים שאלוהים יודע מאיפה אני מוצאת אותם. סוג של דפיקה בשכל. עובדים על זה. מה שנחמד במקצוע הזה, זה שהחבר'ה סביבך הם צלמים. וצלמים כמו צלמים יוציאו בסופו של דבר תמונות, ובסופו של דבר אפילו טובות. וזה נחמד.

(הנה אני! ואני לא לסבית, יש אנשים סטרייטים עם שיער קצר! כן, גם בנות!)

את אוהבת לצלם תמונות משעשעות ומצחיקות עם החברות, או תמונות אומנותיות עם אפקטים?

את החברות אני מצלמת לפייסבוק (שלושה אלבומים מפורים, אלוקים, הרגו אותי). זה בעיקר בשביל לעשות להן (אהמ נעה) טוב על הלב. אני נורא לא אוהבת את הביטוי הזה, "תמונות אומנותיות". אני מן הסתם מתחברת לקטע המקצועי יותר שבצילום. אפקטים לא עושים לי את זה בד"כ. אולי אם הייתי יודעת לעבוד עם פוטושופ זה היה אחרת? לא יודעת. באופן כללי, פרט לתיקונים של צבע, חדות וקונטרסט, ולפעמים המרה לשחור-לבן, אני לא מתה על עריכות.

האם את עורכת את התמונות שלך בתוכנה כלשהי?

כן, את רובן אני עורכת בפיינט שופ פרו (שזה פוטושופ לעניים ולמפגרים). יש לי גם פוטושופ, אני פשוט לא יודעת להשתמש בו ועם הפיינט שופ יש לי היכרות ארוכת-שנים.

ולסיום, חשבת פעם לשלוח את התמונות לתחרות צילום מסויימת?

כן כן. אני משתתפת באתגרים שבועיים בפורום אומנות הצילום בתפוז (ואף זכיתי פעמיים, תהילת עולם או מה?), ויש כל מני תחרויות שקורצות לי, אבל בינתיים אני מנסה לצבור עוד ניסיון בשביל שיהיה לי סיכוי אמיתי לזכות.

הרבה פעמים רציתי לצלם אנשים אבל הרגשתי לא נעים ושאלתי אותם קודם אם מותר. רוב הנשאלים השיבו בשלילה. איך את נוהגת כצלמת? מה היית ממליצה לעשות?

אז ככה: בצילום רחוב יש לנו שתי אופציות; צילום גלוי, וצילום נסתר.

צילום גלוי, משמעותו, ללכת לבנאדם, לחייך, ולהגיד: "היי, אני סטודנטית לצילום ומצלמת באופן עצמאי ולעצמי. אכפת לך אם אני אצלם כמה תמונות שלך?" אם התשובה היא "לא" - אומרים תודה והולכים. אם התשובה היא "למה לא"- אומרים תודה ומצלמים. אם התשובה היא "למה?" - אומרים שהוא נראה לנו כמו אובייקט מעניין לצילום (מחמאות עובדות) ושזה לא יגיע לשום מקום (הרבה מהחבר’ה שם ברחוב מפחדים ממס הכנסה). 

האופציה השניה היא הצילום הנסתר. את עומדת במרחק מה ממנו, ומצלמת כאוות נפשך. מותר לך לפרסם את זה לאחר מכן באנטרנט כל עוד זוהי לא תמונה מביכה/משפילה/פוגענית (למשל, איש מחטט באף). היתרונות: את מקבלת הבעה טבעית וסיטואציה שהיא 100% אמיתית. החסרונות: אין לך קשר עין, אין לך תקשורת עם המצולם, ובגלל שאת מצלמת מרחוק ואת משתמשת בעדשה טלסקופית כלשהי, את מאבדת פרטים.

אני כבר התנסיתי בכל אפשרות, פחות או יותר. ניהלתי שיחה של חצי שעה ויותר עם הומלס בשם אברם (שרצה שאני אצלם אותו), צילמתי בסטודיו דוגמנים, עשיתי פפראצי לאנשים מסויימים. לפעמים בשביל לתפוס רגע מסויים אין את האופציה של ללכת ולשאול.

איפה למדת צילום?

אני בוגרת קורס בסיסי אצל רועי גליץ (בבי"ס רועי גליץ ברמת-גן), ובקרוב אמשיך ככל הנראה ללמוד בקורס צילום רחוב עם פליקס לופה (גם בביה"ס של רועי גליץ).