השנה הזאת (שרק התחילה מבחינתי) אני פשוט מזלזלת..בעיקר בלימודים..
זה לא שאני לא לומדת למבחנים. פשוט הפסקתי להתאכזב מציונים פחות טובים. וזה רע.בשבילי זה רע כי בד"כ מה שהניע אותי ללמוד למבחנים זו המחשבה שאני לא אוהבת להכשל.ואם עכשיו זה לא כלך איכפת לי מה בכל זאת יגרום לי ללמוד?
נכשלתי בבגרות במתמטיקה...ולמדתי אליה.וידעתי את החומר...אבל נכשלתי...ציון הגשה 98 ..ונכשלתי....ציוניי 90+ כל השנה...ונכשלתי..סיבה?אין לי מושג.ולא.אני לא הולכת לעשות מועד ג'.[כן,הגישו אותנו ישר למועד ב' בלי א' כי מה איכפת להם שזה יכול לשפר ציון?לתלמידים אין קול.אנחנו סתם יצורים שצריכים לבוא ל*בית ספר* כדי שילמו אותנו דברים שגם ככה נשכח אחרי הבגרויות].
אז הציון שלי יהיה 73...חרא.אבל משום מה כשאמרו לי את הציון החביב (46) אז צחקתי..לא הייתי עצובה,לא בכיתי,לא הפריע לי.זתומרת...ברור שזה הפריע במידה מסויימת אבל לא כמו פעם..
לפחות בערבית 90 והייתי בטוחה שאני אכשל (טוב המורה חיפשה לי את רוב המילים במילון אז זה קצת סותר><).
חוץ מלימודים....יש דברים שפשוט לא איכפת לי מהם...אני רוצה שדבר מסויים יקרה,אבל אני לא אתאמץ כדי שהוא יתממש באמת,אני רק אעשה נסיון או שניים...אם הם לא יצליחו..אני פשוט אמשיך רגיל.וזה לא טוב לי.
אבל האמת שבסה"כ החיים לא רעים לי.חוץ מהעובדה שאני יושבת בשיעור מתמ' ולא מבינה מה המורה רוצה מחיי,למה לדבר צ'רכסית בשיעור מתמ'?!דבר עברית!אהה זה עברית?כנראה אני לא מבינה מתמ'..........-_- כמה חבל.
אז לרדת ל4 או לא!? (לא מה שחשבתם סוטים הכוונה ו4 יחידות) אני באמת לא יודעת.
וזה לא פוסט צומי\התבכיינות\בלה בלה...סתם כתבתי מה שיש לי על הראש.למי אני בעצם מסבירה?....
אויי....בא לי חופשה של שנה באיזה אי...........
-אפרתילי-
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
