אני חזק בקטע של דימויים, ויותר מזה.

אני מרגישה כמו צימוק בגוף של אבטיח, ביטחון עצמי ששואף לאפס, וטעם שהוא 50/50. ואני חושבת שאני פשוט מלאה מדי.

אז למה צימוק? ביטחון עצמי ששואף לאפס, קטן כמו הצימוק, מצומק. ועד שיש לי ביטחון מה אני אהיה עינב ירוק?

ה50/50 זה בגלל שאנשים או אוהבים או שונאים צימוקים, אף פעם לא תשמע מישהו אומר "כן, צימוק זה נחמד" זה או הכל או כלום.

וככה אני או שממש מתחברים אלי או שלא סובלים אותי. בכל-מקרה בשלב כלשהו נמאס ואז כבר מנתקים קשרים.

כן הצימוק הוא מתוק וגם מי שממש אוהב את זה יודע שאחרי מספר מסוים פשוט רוצים להקיא, אותו דבר (לדעתי צריך להשמיט את הקטע של המתיקות לגביי).

והאבטיח, או שאולי מלון? אני מרגישה שמנה, נראית שמנה, אבל ממש לא עם אופי של שמנה (על הצימוק כבר דיברנו).

אני חושבת רזה, ואני בסוג של יויו במשקל גם בלי להתאמץ לרדת או לעלות. אבל, אני מודעת לזה שיש אנשים מלאים יותר ממני והאמת שאני שמחה ליד אנשים כאלה,

אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי. אפשר לקרוא לזה קנאה ואני מודעת לזה ומודה בזה.

ניסיתי לתאר את זה עם חיות, אבל זה קשה מדי כי חיות הן יצורים חיים (דא) אז יש להן תכונות שונות כמו בין אדם לאדם גם בין חיה לחיה, אי אפשר להגיד שכל החתולים אותו דבר נכון?

כרגע אני לא חושבת שלצמחים יש רגשות/מחשבות/תחושות לכן יותר פשוט לדמות לפי המראה שלהם.

וזהו בעיקרון, אם גם אתם רוצים לנסות אתם יכולים לראות שזה דורש קצת מחשבה אבל בעיקר הרבה דמיון.

כמה דברים

*הייתי אתמול בהופעה של קואקס בברזילי, לא יכלתי להשאר להקרקס של דולי. אבל לכל מי שלא מכיר באמת כדאי לכם לשמוע אותם הם 2 מהלהקות היותר טובות שיש בארץ.

*מסתבר שהייתה לי אתמול יומולדת, לא ממש התלהבתי מהעניין כמו כל שנה אבל אני שמחה שככה.

*עוד 53 ימים חופש גדול! הגיע הזמן כבר.

להתראות וערב טוב

היי את, את זוכרת אותי? בת כמעט 14 מלאה בתקוות וחלומות שמוכנה להגשים אותם כמעט בכל מחיר.

אז מה שעובר עלי כרגע,

אני די מאוהבת לראשונה, אני חושבת שאת/אני אזכור את זה עוד 10 שנים.

שונאת את הבצפר הנוראי הזה, חטיבה שאני לא אגיד את השם שלה אבל אני מאחלת לכל אחד שהולך לשם בהצלחה.

יום שישי, חזרנו מסבתא, אני מקווה שתחיה עוד 10 שנים, עייפה,בחילה וכו'.

וספרי לי קצת על עצמך מה קורה? את לומדת בשנקר כמו שאני רוצה? את קרובה להגשים את החלום לעבור לUSA?

יש לך/היה לך חבר? מתי התנשקת בפעם הראשונה? עם מי? נפתרת מכל הקילוגרמים שתמי חלמתי להוריד? גבהת עוד קצת? עשית את הראסטות? הפירסינג בגבה? ובלשון?

הקעקוע שכבר שנה אני חולמת עליו? קורס ברמנים? היית מדריכה בתנועה? עשית סקס או שנשארתי בתולה זקנה ומרודה?

או שאולי בעצם השמנתי? מה שלום המשפחה בעוד 10 שנים? עם מי שמרת על קשר?

איך המחשב נראה? ואיך הטלוויזיה? איך החיים המפותחים? עשיתי צבא? שירות לאומי? המשפט שאבא אמר שהיינו קטנות "עד שתגיעי לצבע כבר לא יהיה.." אבא צדק?

את עדין קוראת לאבא אבא? ולאמא? ומה עם שוגי והילה?

איזה מוזיקה אני שומעת?ומה עם הפיתוח קול והפסנתר? ואיך העיצובים שלנו הם יפים כמו בחלק מהציורים?

ומה עם MCR? וג'רארד? יש לנו להקה כמו שאני מתכננת? אני עדיין חיה?

כל כך הרבה תקוות יש לי ל10 שנים הבאות, כל כך הרבה הצלחות ונקודות שאנ רוצה לעבור בהן.

גם דברים שכביכול רגילים נראים לי שיהיו שונים בעוד 10 שנים, זה לא רגיל זה יהיה מיוחד לקרוא את המכתב בעתיד, לענות על כל אחת מהשאלות האלה.

אני יודעת שאני אחייך אולי גם אצחק ואבכה תהיה לי אישיות, ילדותית מעט, אבל אישיותית

אלה הדברים שאני בטוחה בהם ואני יודעת שב10 שנים האלה הם יקרו.

עכשיו אני מרגישה רגשנית מדי ופטתית לכתוב את כל זה אבל בעתיד אני אשמח, על הסקרנות שיש בי ושתהיה בי וגם על הכוח שלי לשלוט בה.

ואני רוצה לראות את זה בי ב10 השנים הקרובות.

עידכונים תכופים לא הזיקו לאף אחד

שיהיה לכם סופ"ש מהנה! :)