מהחלום למציאות-סיפור על ט"ה בהמשכים

אחריי בערך חודש,אני מעלה פרק.

סורי,אבל ממש סורי על העיכוב הענק פשוט,היתתי מנותקת מהמחשב לדי הרבה זמן ואם הייתי על המחשב,לא נכנסתי לבלוגים.

אז...מקווה שסלחתם לי :-)

שיר לפרק

"אז את כאילו מבטלת?" הרים גבה.

"כן!" צהלתי בהחלטיות.

חיבקתי אותו ונישקתי,הולכת לשם בשמחה,חוזרת לטום.משאירה אותו ללא הזדמנות לענות לי.

מהחלום למציאות-פרק 11

"סידרת את המשהו שלך?" שאל אותי טום בחביבות.

"כן" היתממתי,פוזלת מעט לגאורג שעדיין שכב המום על הרצפה.

"אז...איפה היינו?" התקרב אליי.

"א...את...אתה שאלת אותי איך קוראים לי" נלחצתי טיפה. "ועניתי לך ואז את אמרת איך קוראים לך וא..." שם טום את אצבעו על שפתיי וכך השתיק אותי.

"ששש..." נשף עליי את אווירו.

"אתה מדברת יותר מידי" הצמיד את שפתיו לשלי ברכות.

בעודי נמסה למגעו קלטתי את גאורג מתקרב בסערה לכיוונו משמאל וביל הדורבן המסריח הזה מצד ימין.

ניסיתי לשחיל מילה אך טום לא הביא לי.

'שיט,שיט,שיט! איזה זונה אני אצא...מה אני עושה?!" עיוותתי את פני בלחץ.

כשראיתי את ביל נועץ בי מבט נגעל,הכעס השתלט עליי.

הדפתי את טום אחורה בכתפיו ועשיתי פרצוף המום.

"טום!" צווחתי,מוודה שביל וגאורג נמצאים בזווית מספיק טובה לראות את ההצגה שלי.

טום שלח לי מבט מבסוט אך בו זמנית שואל.

"איך יכולת?!" המשכתי לצווח,מושכת את תשומת ליבם של האנשים בלובי,שעוד לא מזמן היה ריק מהם.

"איך יכולתי מה?" התקרב אליי,כך שהרגשתי את חום גופו.

'אווו..אני לא יכולה לעשות את זה...הוא...' הסתכלתי עליו במבט נכנע.

'לא! אני לא יכולה לאבד את הביטחון העצמי שלי בגלל איזו נשיקה טיפשית! אסור!' מיהרתי להוציא מראשי כל מחשבה חיובית בנוגע לנשיקה.

"לנשק אותי! סתם ככה לבוא ולנשק אותי!" הנפתי את ידיי כמה שיכולתי.

"עובדה שאת לא התנגדת!" התקרב אליי עוד קצת,משכנע אותי עוד ועוד כמה הוא צודק.

'אל תעשי לעצמך בושות! לא! את צריכה לראות אותו כל יום בחודש הקרוב! אל! פשוט אל תעשי לעצמך בושות!' הקול הפנימי שלי חזר אליי בבת אחת.

"אני...אה..." גירדתי בראשי.

'למה את תמיד עושה את ההפך ממה שאני אומרת לך?!' צעק עליי הקול הפנימי.

"לא נכון! בטח שהתנגדתי!" הצצתי מאחורי טום,אל ביל.

ביל הסתכל עליי במבט משועשע.

"ואתה ביל?" צעדתי צעד קדימה,מתרחקת מטום.

"מה משעשע אותך כל כך?" שילבתי את ידיי.

"זה שירדתי לבקש מגבות והגעתי לסצנה כושלת של אופרת סבון." חייך אליי חיוך מתנשא.

"התשובה שלי מספקת אותך?" דיבר אליי לעט.

ממש רציתי לצרוח ולקרוע לו את הבגדים אך ידעתי מה ההשלכות.

נשמתי עמוק,חייכתי חיוך קליל ועניתי לו ברוגע "כן".

הסתובבתי,הדבקתי נשיקה לטום המבולבל והלכתי משם.

אצל טום

'היא...מוזרה...' הרהרתי כשאלין נישקה אותי וברחה.

"אפשר מגבות?" שאל ביל בחביבות את הפקידה.

"ביל...למה אכפת לה מימך כל כך?" שאלתי אותו בחשש.

"לא יודע" לקח את ביל המגבות שהגישה לו הפקידה.

"וגם לא כזה אכפת לי..." נשען על הדלפק.

גאורג הגיח לידי במהירות.

"אתה באמת נישקת אותה?!" שאל בלחץ.

"כן" עניתי בחולמנות.

"אתה לא!" פער את פיו.

"אבל הוא אמר לך הרגע שהוא כן" התערב ביל להגנתי.

"ביל." הצפיר בו גאורג.

"צורת ביטוי עצמי! מכיר דבר כזה?!" אמר כמובן מאליו.

"כן.לא.לא יודע! אני הולך להתקלח!" סינן ביל והלך לכוון המעלית.

"אני לא מאמין עלייך..." מלמל גאורג באכזבה.

"אני לא מאמין עליה..." מלמלתי בחולמנות.

"נכון שהיא מעלפת? " ציפה מימני לאישור.

"מה זה השאלות המכשילות האלה?!" צווחתי,נרתע אחורה.

"אתה לא ראית מה קרה לי איתה עכשיו?!"  הורדתי את קולי מעט.

"ראיתי...טוב בוא" הסתובב גאורג ועשה צעד.

"לאן?" שאלתי והתקדמתי אחריו.

"לא יודע פשוט בוא!" קרא אליי והמשיך לצעוד.

אצל ביל

צעדתי מוטרד למעלית.

השאלה של טום הטרידה אותי,מאד.

'למה באמת אכפת לה מימני?' לחצתי על הכפתור להזמנת המעלית.

'מה פתאום אכפת לי למה אכפת לה מימני?!' חיזקתי את אחיזתי במגבות הלבנות.

הרחתי את המגבות.

'מממ...ריח תות שדה,נחמד...' נכנסתי למעלית ולחצתי על הקומה שלי.

'נברר למה אכפת לי שאכפת לה מימני אחריי שאני אתקלח' קבעתי וסרקתי את המעלית המפוארת.

'וגם נברר איפה הם קונים את המרכך הזה,הוא מעלף!' התלהבתי ויצאתי מהמעלית בחיוך.

חיוך שירד כשראיתי את לורן מנשקת גבר כלשהו.

המגבות הפלו מידיי.

'אוו לא המגבות...' מיהרתי להרים אותם ולוודא כי הם עדיין מריחים בניחוח תות שדה.

'יופי,הם מריחים מעולה.' חייכתי לעצמי,מחכך את פניי במגבות הנעימות.

"ביל!" שמעתי את קולו של טום מאחוריי.

"מה?" שאלתי ברוגע,ממשיך לחכך את פני במגבות.

"חברה שלך קצת בוגדת בך פה,מול הפנים שלך!" לחש לי,בו זמנית ירק לי לאוזן.

"אוי נכון!" נעמתי מבט בלורן,שעוד מעט בולעת את הגבר איתו התנשקה.

לא היה לי ממש אכפת שהיא מתנקשת איתו,אבל עדיין.

לאחר ייסורי מצפון קשים החלטתי להביא את המגבות לטום ולגשת ללורן.

שמתי את ידיי על כפתה וסובבתי אותה אליי.

"ביל!" חייכה אליי.

נעצתי בה מבט מבוהל.

זה היה מפחיד.כל האודם שלה היה מרוח על פניה.

"ביל!" נלחצה,זעפה את פניה ורצה משם.

'הינה זה מתחיל שוב...' נאנחתי ורצתי אחריה,משאיר את הגבות הריחניות שלי בידיו האכזריות של טום.