לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שכתבתי כאן, למרות שאני עוברת על פוסטים ישנים מדי פעם ומעכלת את השינוי הגדול שעברתי. מי ידע אז, בזמנו, בגיל 17 -18 הארור שאוכל ללכת זקופה ולהרגיש בנוח בעור של עצמי?

ומי שמכיר ומתעניין אז זה הכל בניואנסים הקטנים - אפילו הפלייליסט בבלקברי מרכיב יותר שירי פופ שעוברים מתחת לראדר אחרי כמו השמעות. (ולימים הפחות טובים יש תיקייה שמורה לאמנים שליוו אותי בדרך ההיא: ברט אנדרסון, אביב גפן, ושלום חנןך  - שתמיד מצליח לעודד).

ביום ראשון אני מסיימת את לימודי התעודה שלי - מעצבת חלונות ראווה. פרוייקט הסיום כמובן הוא לעצב לחנות קיימת - שמצאתי דווקא בעיר מגוריי - להפתעתי הגדולה. הרי לעשות חלון אופנה בעיר שכל ביטוי אופנתי שהפגנתי בה גרר מייד הערות נבזיות ומגעילות. ודווקא אני, פרח הקיר, מעצבת חלון ראווה בחנות שרוב האנשים שמעולם לא התערבבתי איתם קונים.

שבועיים וחצי אחרי זה אני אחגוג את השנה החדשה בלונדון.

לונדון בפעם השנייה תוך שנה וחצי - כי אובססיה אמיתית מילדות לעולם לא תיעלם. וכמובן האופנה שבה - מעילי הטרנץ' נראים הכי טוב על רקע העיר הזאת.

אני מקווה להעלות תמונות מפרוייקט הסיום אחרי שאסיים אותו - בשביל שהמעט שעוד נכנסים לפה (אם בכלל) יראו ויתנו הערות.

עד אז,

שנתעדכן רק בחוויות טובות,

לילה טוב :)