החודש עומד להסתיים, ואני? לא מצליח לצאת מעצמי. לא מצליח לפקוח את העיניים. אני מרגיש שסופסוף זה קרה.. התחרפנתי :P
1. קצונה זה חרא. אני לא רוצה ללכת לראיון קצונה, בטח שלא עם מפקדת המרחב, ובטח ובטח שלא בתפקיד הזה. לי זה לא ייתן כלום לעתיד, ויבזבז לי שנה מהחיים. אני סופר את הימים כבר מעכשיו ולא בא לי להוסיף עוד 365.
2. שמירות זה חרא. המפקדת שלי שיבצה אותי לשבוע שמירות רביעי בארבעה חודשים. על יום העצמאות!! אני רוצה להרוג מישהו. כזה לא הוגן!
3. צבא, עם כל החשיבות של הדבר, זה חרא. תתגייסו! זה חשוב! אבל אל תהיו זונות, ואל תהיו צהובים. אם תלכו לפקד, תזכרו שאתם שם כדי להיות גב לחיילים אל מול המערכת, ולא גב למערכת אל מול החיילים.
4. מורים זה חרא. חשבתי שנפטרתי מהם כשסיימתי תיכון, אבל עכשיו בתור מדריך נוער, אני שוב עובד עם מורים. אחת המורות שאני עובד איתה סיבכה לי את החיים עכשיו בגלל משהו שלא קשור אליי בכלל.. וחסר לה שאני אראה אותה בסמטה חשוכה.
5. חברים זה חרא. כאילו מה? מה אני צריך לעשות כדי לדבר עם חבר שלי אחד על אחד? לפרוק קצת... מה?!?!?!?!!#!$#%#&^$ דווקא היום מישהו היה חייב למות?! כאילו פאק, צחוק הפאקינג גורל, על חשבוני.
6. שיעורי נהיגה זה חרא. במיוחד אחרי שכבר היה לי טסט, ועכשיו אני צריך להתחיל מאפס כי המורה מרח אותי שמונה חודש.
7. בלוג זה חרא. זה אומר שאני באמת נואש, ואין לי עם מי לדבר.
8. אני מרגיש חרא. עצבני, כועס, מאוכזב, מתוסכל. בודד.
9. חרא זה חרא. אלה הסדרי עולם, ואין מה לעשות בנידון.
10. תגובות זה...
וכן. יש קב"ן באופק!
שבת שלום, שבוע טוב, חודש נעים, יום שישי ה-13 שמח, יומולדת פאקינג 19 עצוב ובודד לכולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blogger86
