Adriana

פרק 7:

"הוא בא"חייכתי לעצמי

אני ליאנה ויוליה ישבנו בשולחן משל ג'יימי והשפוטות שלה ווכה גם משל בן

"תראו בנות זה,ידיד שלי,הוא הומו,קוראים לו ג'ייק"אמרתי להן

"כן אבל מה הוא קשור"שאלה ליאנה

"בואו נגיד שיש למישהו הפתעה היום"אמרה מלינדה בקול ערמומי

"שימו לב ותצפו"אמרתי להן

ג'ייק פסע לעברו בליכה נשית,כזה הוא היה הומו מוחצן..

"היי מותק"אמר לו בחיוך

ובתגובה בן וחבריו צחקו לו בפרצוף

"מי אתה,ומה אתה רוצה,מתרומם"ואת המילה האחרונה אמר בן בלגלוג רב

ג'ייק שהתעצבן מזה,הדביק לו נשיקה על שפתיו,בן כתגובה העיף לו אגרוף,

"מה אתה עושה,י'הומו אחד"אמר לו

"ככה,אתה אני לא מאמין"אמר בדרמטיות יתר

"מה ככה,איך ככה,מי מכיר אותך"אמר,לו מנסה להציל את הכבוד שנותר לו

"אחריי שנתיים ביחד ככה אתה מתנהג"אמר לו בתנועות ידיים מוגזמות

ויצא מחדר האוכל בהליכה סנובית למדיי..

צחוק נשמע בחדר האוכל,פניו של בן הפכו לאדומות,

חבריו של בן הסתכלו עליו במבט מוזר,נגעל,

"אני לא הומו"מה אתם חושבים בכלל,עובדה אני וליאנה ביחד,אמר והלך לכיוון השולחן שלנו

משך את ליאנה בידה,העמיד אותה מול חבריו,"ליאנה,תספרי,תספרי להם שאני ואת ביחד"אמר כשפניו אדומות מבושה.

"חח לא על מה אתה מדבר,נפרדנו אתמול שגיליתי על החבר שלך",אמרה ליאנה בעצב מזויף והלכה

הוא תפס ידה ואמר לה"תגידי ת'אמת כבר!"

"רוצה להתערב שזה לא נכון" אמרה לו בחיוך רשע

בן לא ידע מה לעשות,הוא רץ מהחדר,אלוהים יודע לאן הוא נעלם.

"הלך עליו"אמרתי

מה שנכון נכון אמרו כולן פה אחד.

כולנו יצאנו מחויכות משמה

עלינו לחדר שלנו,אני ליאנה ומלינדה

אחרי חצי שעה יוליה נכנסה כשאישונייה קטנים כסיכה,

"למה לא באת איתנו"שאלתי אותה

"האמ..הייתי..דיי עסוקה אמרה לנו בהרהור

"ועכשיו את האמת"אמרתי לה בטון החלטי

בידיוק כשבאתי לדבר דפיקת דלת קטעה את זה

ניגשתי לפתוח אותה וראיתי אותה,שוב היא,יש לה טיימינג לא נורמלי

"את לא תציגי אותי בפניהן"אמרה האישה

"אה,נכון,מלינדה,יוליה ליאנה זאת אימא שלי לורי,

לורי אלה מלינדה ליאנה ויוליה"אמרתי בחוסר חשק

"בנות אתן יכולות לצאת לחצי שעה אני צריכה לדבר עם אדריאנה"אמרה אימי

"מה"?"על מה

"תכף תדעי"השיבה לי

הבנות יצאו.

ואני והיא נשארנו בחדר.

"אז איך את מסתדרת פה במקום המטונף הזה?כל כך מלולכך פה,הכל ישן ומאובק"

שאלה אותי

"הודות לכם חייתי במקומות יותר גרועים,ככה שזה בית מלון בשבילי"אמרתי לה בעוקנות

"מה עם מדו,שמעתי מפיה שהשיחה האחרונה לא הסתיימה בצורה נעימה"שאלה אותי אימי

"היא הסתיימה איך שהיא הייתה צריכה להסתיים,אני לא מתחרטת על שום דבר שאמרתי,

אמרתי את מה שהיה לי לומר,הבהרתי הכל"השבתי לה בהחלטיות רבה.

"דיברנו על המוות של דייב,על התקופה במוסד,ברחוב הכל"אמרתי לה

ראיתי איך דמעות מתחילות להציף את פני אימי,

"התקופה ברחוב הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי,התקופה במוסד הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי,שדייב מת נשברתי,אתם תמיד אהבתם יותר את מדו,היא תמיד הביאה ציונים טובים סיימה מכללה בהצטיינות,אם היא הייתה עושה טעות היה מותר,אבל שאני הייתי עושה טעות

הייתי מקבלת מכות מהנרי"אמרתי בקרירות

"זה לא נכון אדראינה אנחנו אוהבים אותך באותה המידה,ההתנגות שלך,האופי שלך שונה משלה,

את היית ילדה קשה,לא היה לי קל לגדל אותך תביני,ולמה את אומרת הנרי,"אבא" זאת המילה"

אמרה לי בעודה מנסה לחבק אותי

התרחקתי ממנה,"אבא"?מבחינתי הוא מת לא צריכה אותו,שום קשר אני לא רוצה,

גידלת?איך?"גיחכתי

חח גידלת,בואי אני יסביר לך ככה:

עצרו אותי בגיל 12 בגלל גניבה,בגיל 13 בגלל דקירה,בגיל 14 הייתי כבר מכורה לסמים.

איזה ילדות נורמלית הייתה לי,שקיבלתי מכות והשפלתם אותי,אחי מת לי מול העיניים שלי?

הטחתי הכל בפנייה

"ניסיתי,ניסיתי לגדל אותך כמו שצריך עשיתי הכל"אמרה לי בדמעות

"לא ניסית ולא בטיח,השקעתם יותר במדו,יותר אהבה יותר חום,אני קיבלתי נאדה"המשכתי

"אני מנסה להבין,למה,ואיך אבל אני לא מוצאת סיבה" המשכתי לתקוף.

"אם היית מקשיבה לנו,ולא יוצאת כל המזן עם החברים המסוממים שלך,והיית משקיעה בעיקר ולא בטפל אולי היית מצליחה והיית יוצאת בן אדם,ולא איזה נרקומנית מסריחה"בפעם הזו היא הרימה את קולה,זה הרג אותי,ידעתי שהייתי מכורה וכל זה אבל לא ידעתי שככה היא חושבת עליי.

קמתי ממיטתי,הסתכלתי לה בעיניים שהיו דומעות,ואדומות מבכי

"אני שונאת אותך,אם פעם היינו קרובות,היום אנחנו השונאות הכי גדולות"

אמרתי לה כשהמבט שלי קריר והדיבור אדיש לגמריי.

"אדראינה,את לא מתכוונת לזה נכון"אמרה לי

"אני כן,עכשיו תלכי מפה השיחה הזו חסרת טעם"השבתי לה

אחרי כמה דקות יצאתי מהחדר,הלכתי והלכתי דווקא לשמה..

פרק 3:

לפני הפרק,אני שמחה מאוד על כמות הכניסות,

ומקווה שמספר התגובות יעלה

בלי הרבה דיבורים מיותרים פרק 3:

הלכנו ללא הפסקה עד שהגענו לבניין נטוש רחוק מהבית ספר אבל עדיין בשטחו,

אומרים שבבניין זה מתו הרבה אנשים יותר נכון נרצחו, אבל מי מאמין בזה?

הבניין היה המקום הכי מגעיל שראיתי בחיים שלי, מצד שני התחברתי אליו כל כך,

התיישבנו על מזרון אחד, הוא הדיף אדי צחנה,

תראו מה יש לי אמרה בהתלהבות מלינדה והחזיקה בידה בקבוק וודקה,

יוליה כהרגלה קמה חטפה את הבקבוק ולקחה שלוק גדול, היא הרגישה מעט גועל בגרונה

אבל זה עבר לה במהרה, חברתה הטובה ליאנה גם קמה אחריה לקחה שלוק ובשנייה שלקחה ירקה את זה

על הרצפה,מה שגרם לי ולבנות לפרוץ בצחוק

"מה אתן צוחקות, אני נחנקת לי פה ואתן צוחקות" אמרה בכעס

"אם את לא יודעת לשתות אל תשתי,אמרתי לה ולקחתי את הבקבוק ושתיתי קרוב לחצי ממנו ללא הפסקה,

עד שיוליה עצרה אותי,

"מותק זה לא מים תירגעי" אמרה לי ברצינות רבה,וחטפה את הבקבוק מיידי

"מים לא מים, הכל אותו דבר בשבילי" אמרתי, וחטפתי בחזרה את הבקבוק והמשכתי לשתות

"זהו נשמה את גמרת להיום" אמרה מלינדה וחטפה ממני את הבקבוק,

"מה,מי גומר"אמרתי בקול רם והבנות החלו לצחוק

הן שתו שניהן את מה שנשאר מהבקבוק,

"תזכורת ליום שישי הבא להביא עוד אחד"אמרה יוליה

"רשמתי לעצמי" אמרה מלינדה בציניות

לפתע נכנס ילד בשנות ה-17 לחייו גבוה, היה לו שיער בלונדיני עיניים כחולות, הפה שלו הדיף ריח חזק

של אלכוהול.

"אדם מה אתה עושה פה לעזאזל אתה תמיד חייב להידחף" אמרה לו בגועל ליאנה

"מי שואל אותך בכלל שבי בשקט" באתי בשביל החדשה,אמר בהתנשאות

"מה זה שבי בשקט עוף מפה" אמרה לו ליאנה בעצבים,לפי מה שיוליה סיפרה לי ליאנה ואדם לא היו בקשר הכי טוב

"שבי ב-ש-ק-ט,לאיית לך את זה אולי" אמר בעצבים.

"שיהיה"סיננה ליאנה.

"מי זאת החדשה הזאת,איך זה שאף פעם לא ראיתי אותה" שאל את מלינדה,

"היא הגיע רק היום" היא לא הספיקה להכיר את כולם.

"לחדשה יש שם,לא סתם שם אדריאנה היל אמרתי וקמתי מהמזרן, אבל אתה יכול לקרוא לי אנה, אני שונאת שקוראים לי אדריאנה"אמרתי בחיוך,

החדשה חמודה,אהה אדריאנה,ממ זה אנה,כן אנה,אמר בבלבול רב.

"מלינדה אנה ליאנה יאללה בואו נעוף מפה לפני שמישהו ייכנס" אמרה יוליה בתקווה להזיז את אדם ממני

"מממ עוד מעט" אמרתי בחיוך זדוני

באותו רגע אני ואדם לא הפסקנו להחליף מבטים,הוא תפס אותי ונישק אותי,

הוא התחיל לנשק אותי בצוואר ואז חזר לנשק אותי בשפתיים, הרגשתי את ידיו עולות יחד עם חולצתי

הבנות היו המומות למראה עינהן.

פרק 2:

נו אנה למה את מחכה,שבי במקום,לייד ג'יימי.

אין סיכוי שהיא תשב ליידי אמרה בסנוביות

חח למה נראה לך שאני רוצה לשבת ליידך,יריתי לעברה.

דיי להתווכח,אנה שבי ליד ג'יימי מחר כבר נמצא לך מקום,ברור?אמרה לי בכעס

בסדר בסדר איזה לחוצה,אמרתי והתיישבתי ליידה.

המורה החלה ללמד מתמטיקה,חשבתי שהשיעור הזה בחיים לא ייגמר,

לפתע נשמע הצלצול,כולם יצאו מהכיתה מלבד כמה בנות ובנים,איך שבאתי לצאת מדלת ג'יימי

חסמה לי את דרכי,

"מפה את לא יוצאת" אמרה לי ברשעות,

עופי לי מהדרך עכשיו,או שאני יעיף אותך בכוח אמרתי לה בעצבים.

"אווו,לא הייתי מוותר לה" נשמע קולו של בן בניסיון לחמם.

"שתוק כבר" אמרנו אני וג'יימי ביחד.

בן היה המום ואני וג'יימי המשכנו בשלנו.

עכשיו תני לי לצאת,אמרתי ברוגע,

מפה את לא זזה עד שלא עונה לי אמרה ג'יימי בהחלטיות וטרקה את דלת הכיתה.

אני מציעה לך לקחת כמה צעדים אחורה,אמרתי בכעס,

למה מה תעשי לי?אמרה ג'יימי בלגלוג,

אני אקרע אותך,הפעם אני רצינית.

ג'יימי התקרבה וסטרה לי בחוזקה,

הייתי דיי המומה מהסטירה,שמעתי רק קולות צחוק סביבי,

וממולי ראיתי את הדבר שאני שונאת את החיוך המנצח של ג'יימי,

היא התקרבה אליי ואמרה לי "פה את לא תמשיכי ללמוד"

תפסתי בשיערותייה,והטחתי את פניה בחוזקה על שולחן המורה שהיה עשוי מברזל,

היא התקפלה מכאבים,והחלה לקלל אותי

"י'זונה החרבת לי את הפנים,את עוד תשלמי על זה"

בן,וחבורת הבנות שהיו מסבבו היו המומים למראה עינהם,

לאף אחד לא היה אומץ להתערב,

הבנתי שעשיתי משהו דיי חמור,

באתי לעזור לג'יימי לקום אך היא סרבה,

"שלא תעזי לגעת בי יותר,שלא ייקרה לי מה שקרה לאחיך הגדול,מה את חושבת שאני לא יודעת,

כולם יוןדעים באשמך הוא נהרג בתאונת דרכים"אמרה לי בחיוך רשע

תשטפי את הפה שלך באקונומיקה לפני שאת מדברת על אחי הגדול,

ג'יימי התקרבה אליי והביאה לי אגרוף לאף,

שתי האפים שלנו דיממו בצורה מחרידה,

הרכנתי ראש למטה,כבר לא ידעתי מה כאב יותר המילים שלה או המכה,

דבר ראשון אחי לא מת באשמתי,הוא היה על סמים אני לא אשמה,זה שהייתי איתו ברכב,

באותו זמן לא הופך אותי לאשמה,מה את בכלל יודעת?מה?מה? תגידי לי י'חתיכת שרמוטה,

התקרבתי אלייה ונתתי לה אגרוף לפנים שהפיל אותה על הרצפה,

היא קמה ובאה להחזיר לי,עד שבן תפס אותי והבנות אותה

"תירגעי,את רוצה שיאשימו אותנו בגללך?שישעו אותך"?

החברות של ג'יימי לקחו אותה לחדרה וטיפלו בה שמה.

עליתי במדרגות לחדרי,למזלי הוא היה קומה מעל חדרה של ג'יימי,

לפתע נשמעה דפיקה בדלת,

"אני מכירה אותך שאלתי"?

היי שמי מלינדה אני השותפה לחדר שלך,

זה היה מפתיע מלינדה הייתה דומה לי,היה לנו אותו לבוש,היינו ממש דומות,

רגע זאת לא את שהרביצה לג'יימי?שאלה אותי בחשש

כן,זאת אני,אבל זה היה מגיע לה,שלא תחשבי שאני כזאת מרביצה לכל אחד התחלתי להסביר

את עצמי והיא קטעה אותי,

חח זה בסדר גמור,גם אני לא מחבבת אותה יותר מידיי היא הילדה הכי שנואה בשכבה,היא תמיד מסתובבת

עם 4 השפוטות שלה ומעבירה ביקורת על כולן,היא כל הזמן נטפלה אליי ולבנות ששונות ממנה,אם מישהי

הייתה מתלבשת שונה ממנה,היא הייתה מתאכזרת אלייה כל כך.

לא נראה לי שהיא תפנה אליי ב5 שנים הקרובות אמרתי ומלינדה צחקה.

טוב שעשית את זה,את לא יודעת איזה טובה עשית לבנות בבית ספר,

אני שמחה לדעת שעזרתי,אמרתי בחיוך רחב.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת,אלה היו החברות של מלינדה,

מלינדה:בטח,שאני אפספס את החלק הכי מעניין בשבוע

יוליה:יום שישי,בערב,כמה חיכיתי לזה.

על מה אתן מדברות שאלתי בפליאה

יוליה:כלום,שום דבר,

מירנדה,זה בסדר אפשר לסמוך עלייה,

יוליה:בטוח

מירנדה:כן,אין לך מה לדאוג,

יוליה:איך את עם אלכוהול?

הוא החבר הכי טוב שלי אמרתי בציניות,

יוליה:מה שאני באה לומר זה שכל יום שישי אנחנו שותות,

וחשבתי שאני ישתעמם במקום הזה,אמרתי בצחוק,

מירנדה:יאללה אתן באות?

סגרנו את החדרים,וירדנו למטה,מבטה של ג'יימי נתקל בי,יריתי לעברה מבט מאיים והיא ברחה,

כל הזמן אני במלחמה איתה,מאז המוות של אחי הגדול השתנתי,אני רבה עם כל העולם ואשתו,

מדרדרת מרגע לרגע,זה אני נגד כולם.

תודה רבה על התגובות בפוסט הקודם:)

3>