פרק 2:
נו אנה למה את מחכה,שבי במקום,לייד ג'יימי.
אין סיכוי שהיא תשב ליידי אמרה בסנוביות
חח למה נראה לך שאני רוצה לשבת ליידך,יריתי לעברה.
דיי להתווכח,אנה שבי ליד ג'יימי מחר כבר נמצא לך מקום,ברור?אמרה לי בכעס
בסדר בסדר איזה לחוצה,אמרתי והתיישבתי ליידה.
המורה החלה ללמד מתמטיקה,חשבתי שהשיעור הזה בחיים לא ייגמר,
לפתע נשמע הצלצול,כולם יצאו מהכיתה מלבד כמה בנות ובנים,איך שבאתי לצאת מדלת ג'יימי
חסמה לי את דרכי,
"מפה את לא יוצאת" אמרה לי ברשעות,
עופי לי מהדרך עכשיו,או שאני יעיף אותך בכוח אמרתי לה בעצבים.
"אווו,לא הייתי מוותר לה" נשמע קולו של בן בניסיון לחמם.
"שתוק כבר" אמרנו אני וג'יימי ביחד.
בן היה המום ואני וג'יימי המשכנו בשלנו.
עכשיו תני לי לצאת,אמרתי ברוגע,
מפה את לא זזה עד שלא עונה לי אמרה ג'יימי בהחלטיות וטרקה את דלת הכיתה.
אני מציעה לך לקחת כמה צעדים אחורה,אמרתי בכעס,
למה מה תעשי לי?אמרה ג'יימי בלגלוג,
אני אקרע אותך,הפעם אני רצינית.
ג'יימי התקרבה וסטרה לי בחוזקה,
הייתי דיי המומה מהסטירה,שמעתי רק קולות צחוק סביבי,
וממולי ראיתי את הדבר שאני שונאת את החיוך המנצח של ג'יימי,
היא התקרבה אליי ואמרה לי "פה את לא תמשיכי ללמוד"
תפסתי בשיערותייה,והטחתי את פניה בחוזקה על שולחן המורה שהיה עשוי מברזל,
היא התקפלה מכאבים,והחלה לקלל אותי
"י'זונה החרבת לי את הפנים,את עוד תשלמי על זה"
בן,וחבורת הבנות שהיו מסבבו היו המומים למראה עינהם,
לאף אחד לא היה אומץ להתערב,
הבנתי שעשיתי משהו דיי חמור,
באתי לעזור לג'יימי לקום אך היא סרבה,
"שלא תעזי לגעת בי יותר,שלא ייקרה לי מה שקרה לאחיך הגדול,מה את חושבת שאני לא יודעת,
כולם יוןדעים באשמך הוא נהרג בתאונת דרכים"אמרה לי בחיוך רשע
תשטפי את הפה שלך באקונומיקה לפני שאת מדברת על אחי הגדול,
ג'יימי התקרבה אליי והביאה לי אגרוף לאף,
שתי האפים שלנו דיממו בצורה מחרידה,
הרכנתי ראש למטה,כבר לא ידעתי מה כאב יותר המילים שלה או המכה,
דבר ראשון אחי לא מת באשמתי,הוא היה על סמים אני לא אשמה,זה שהייתי איתו ברכב,
באותו זמן לא הופך אותי לאשמה,מה את בכלל יודעת?מה?מה? תגידי לי י'חתיכת שרמוטה,
התקרבתי אלייה ונתתי לה אגרוף לפנים שהפיל אותה על הרצפה,
היא קמה ובאה להחזיר לי,עד שבן תפס אותי והבנות אותה
"תירגעי,את רוצה שיאשימו אותנו בגללך?שישעו אותך"?
החברות של ג'יימי לקחו אותה לחדרה וטיפלו בה שמה.
עליתי במדרגות לחדרי,למזלי הוא היה קומה מעל חדרה של ג'יימי,
לפתע נשמעה דפיקה בדלת,
"אני מכירה אותך שאלתי"?
היי שמי מלינדה אני השותפה לחדר שלך,
זה היה מפתיע מלינדה הייתה דומה לי,היה לנו אותו לבוש,היינו ממש דומות,
רגע זאת לא את שהרביצה לג'יימי?שאלה אותי בחשש
כן,זאת אני,אבל זה היה מגיע לה,שלא תחשבי שאני כזאת מרביצה לכל אחד התחלתי להסביר
את עצמי והיא קטעה אותי,
חח זה בסדר גמור,גם אני לא מחבבת אותה יותר מידיי היא הילדה הכי שנואה בשכבה,היא תמיד מסתובבת
עם 4 השפוטות שלה ומעבירה ביקורת על כולן,היא כל הזמן נטפלה אליי ולבנות ששונות ממנה,אם מישהי
הייתה מתלבשת שונה ממנה,היא הייתה מתאכזרת אלייה כל כך.
לא נראה לי שהיא תפנה אליי ב5 שנים הקרובות אמרתי ומלינדה צחקה.
טוב שעשית את זה,את לא יודעת איזה טובה עשית לבנות בבית ספר,
אני שמחה לדעת שעזרתי,אמרתי בחיוך רחב.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת,אלה היו החברות של מלינדה,
יוליה
מלינדה את באה,הכל מוכן,
מלינדה:בטח,שאני אפספס את החלק הכי מעניין בשבוע
יוליה:יום שישי,בערב,כמה חיכיתי לזה.
על מה אתן מדברות שאלתי בפליאה
יוליה:כלום,שום דבר,
מירנדה,זה בסדר אפשר לסמוך עלייה,
יוליה:בטוח
מירנדה:כן,אין לך מה לדאוג,
יוליה:איך את עם אלכוהול?
הוא החבר הכי טוב שלי אמרתי בציניות,
יוליה:מה שאני באה לומר זה שכל יום שישי אנחנו שותות,
וחשבתי שאני ישתעמם במקום הזה,אמרתי בצחוק,
מירנדה:יאללה אתן באות?
סגרנו את החדרים,וירדנו למטה,מבטה של ג'יימי נתקל בי,יריתי לעברה מבט מאיים והיא ברחה,
כל הזמן אני במלחמה איתה,מאז המוות של אחי הגדול השתנתי,אני רבה עם כל העולם ואשתו,
מדרדרת מרגע לרגע,זה אני נגד כולם.
תודה רבה על התגובות בפוסט הקודם:)
3>
כינוי:
(:Adriana
בבלוג זה
בכל הבלוגים
