היי שלום לכם,

אתם יודעים, במהלך שנת הלימודים הזאת שעברה צברתי הרבה אויבים.

אני רגילה להיות חזקה-שולטת, וזה לא מוצא חן בעיני כולם. תמיד הייתי השחקנית,המקובלת, זו שתמיד מוקפת חברים...

לאן כל זה נעלם?

למשך כל השנה הזאת, לבשתי מסכה, את מסכת ההסתגרות (או שבעצם, הורדתי את מסכת ה''מגניבות''?)

עדיין יש לי חברה אחת, חברה אחת נורא קרובה, שאני מספרת לה הכל.

אבל באיזשהו שלב, הבנתי שגם לה אני משקרת, הייתי מאוהבת, במישהו שחשבתי שדומה ומתאים לי.

אבל אז, הבנתי שהוא דומה לי מדי. הייתי עצובה, אדישה ודיכאונית במשך רוב השנה.

עד אשר פתאום, פגשתי חברה וותיקה, שנסכה למשך הרבה זמן לדרום-לגור. והבנתי, שהיא עדיין רואה בי מלכה.

וכך, גם כל ילדי כתתה שהיא סיפרה להם עליי, עולם מוזר!...

והינה, הגיע הקיץ, הייתי במחנה נהדר! ושוב, שם, הייתי מלכותית, ושחקנית לכל דבר. רק שהייתי מלכה עדינה יותר, והרבה יותר מתחשבת...

היום, ערכתי מסיבה לחברות שלי מהמחנה. (מסיבה!). כן, אני שוב שמחה, רק דבר אחד מדאיג אותי,אוראל.

בן נחמד שהכרתי שם. אני חושבת שהייתי רוצה לשמור על קשר, והינה איבדתי כל אמצעי לתקשר איתו.

לא נורא

בכל מקרה אני הרבה יותר זבבית מקודם עכשיו....

המשך יום זבבי...