הפוסט הבא מוקדש לחוד התער ולעם האירי.

לפני חודשיים חזרתי לארץ אחרי חודשיים באירלנד. עבדתי שם במכירת ציורים, אבל הפוינט זה לא העבודה שלי שם, וגם לא החוויות, אלא ההתרשמות שלי מהעם האירי.

האירים מנומסים בצורה קיצונית. קיבלתי שם הלם תרבות- כל מלה שנייה שלהם זה sorry! בתור בתחנת דלק, ברחוב, בכל מקום- sorry, sorry, sorry. פעם נכנסתי לשירותים באיזה פאב, עמד שם איזה זקן, השתין, אז נעמדתי מאחוריו, חיכיתי שיסיים. הוא מסיים ואומר לי sorry. פאק על מה אתה מתנצל?! על זה שאתה משתין?! ואם כבר בפאבים עסקינן, פאבים באירלנד זה לא בילוי לילי לצעירים כמו הפאבים בארץ. באירלנד פאבים פתוחים כל היום, ויושבים שם בני כל הגילאים, מ-18 ועד 88. כל היום יושבים זקנים אלכוהוליסטים ששותים בירה מהבוקר עד הערב, לצד פועלים קשי יום ששותים ובוכים על המשבר הכלכלי. Recession, recession! הם כבר מכירים את הישראלים המניאקים שצצים להם בכל מקום, מנסים למכור משהו. Did you come to sell some rubbish? האמת, תגובה כזאת גסה קיבלתי רק פעם אחת. בד"כ הסירובים שלהם מאוד עדינים ומנומסים. יש כאלה שרואים על הפרצוף שלהם שממש לא נעים להם לסרב!

אבל הנימוס שלהם זה מעבר לנימוס "פורמאלי". הם באמת אנשים נחמדים ומכניסי אורחים שתמיד שמחים לעזור, ובפרט לזרים. מכיוון שכל האירים נראים אותו דבר, ואני אומר את זה בשיא הרצינות, קל מאוד לזהות לא-אירים. והם תמיד מזהים, ותמיד מציעים עזרה. פעם עצרנו באיזה תחנת דלק ועמדנו שם. ניגש אליי בחור ושאל אותי "are you last?", יעני, "האם אתה אחרון?" לא הבנתי על מה הוא מדבר. אחרון במה? אז שאלתי אותו למה הוא מתכוון. אז הוא שאל "you know where you are?" ושוב לא הבנתי מה הוא רוצה, אז אמרתי "I guess I'm in Ireland!" הבחור המבולבל התייאש ממני ונסע. רק אחרי זה הבנתי שהוא בעצם לא אמר last אלא lost, הוא בעצם שאל אם הלכתי לאיבוד, רק שזה היה במבטא אירי...

אגב, אם כבר נגענו בנושא המראה האירי, אני רוצה אחת ולתמיד לשבור את הסטיגמה: אירים הם לא ג'ינג'ים! נכון, יש יותר ג'ינג'ים באירלנד מאשר בישראל, אבל זה ממש לא רוב! רובם המוחלט של האירים, לפחות ממה שאני ראיתי, הם בלונדינים טהורים. הם גם כולם שמנמנים ועם פרצוף עגלגל, ו...בקיצור, יש להם מראה מאוד אופייני שאי אפשר לבלבל עם שום עם אחר!

נחזור לעניין האדיבות. תמיד כשהייתי הולך ברחוב ושואל מישהו איך להגיע לאיזשהו מקום, הוא לא סתם היה אומר "ימינה/שמאלה". הוא היה מסביר בפרטי פרטים, ואם צריך אז גם פעמיים, עד שהוא היה מוודא שהבנתי בדיוק איך להגיע למחוז חפצי. כנ"ל כשהיינו נוסעים בדרכים. העבודה שלנו הייתה מאוד ניידת (לא יודע איך לנסח את זה שזה ישמע פחות עילג...).  כל יום היינו נוסעים לעיירה אחרת. כשחזרתי לארץ והצצתי במפה, קלטתי שבמצטבר אנחנו כיסינו את כל דרום אירלנד... מכל מקום, מן הסתם שלא תמיד ידענו איך להגיע לכל מקום, אז הרבינו לבקש עזרה מהעוברים ושבים. תמיד הם היו עוצרים ומסבירים לנו בפרטי פרטים מהי הדרך למחוז חפצינו. פעם אפילו אישה אחת התנדבה לנסוע בעצמה לאותו מקום כדי שניסע אחריה!

טוב, זה נראה לי מספיק לבינתיים. מה שסיפרתי זה אפילו לא עשירית ממה שיש לספר, אבל אני לא רוצה להעמיס יותר מדי בבת אחת. אם תהיה התעניינות בפוסט הזה אני אכתוב נוספים בנושא. ואם לא- לא נוראJ