רשימות חיסול

זו המצווה המצווה עלינו בערב פסח: להגיד ולספר ביציאת מצריים. אז הנה הסיפור: עם מדוכא, משועבד, קץ בשיעבוד, ותוך כדי אלימות גדולה ונחישות גדולה, מורד, בהנהגת מנהיג דגול וכריזמטי, ויוצא למסע לעבר החופש. לעבר עתיד טוב יותר. בתוך המעבר הזה מתרחש סיפורו של עגל הזהב. בזמן שמשה נמצא על ההר ומקבל מהקב"ה את עשרת הדברות עליהן מושתתים לא רק החוקים שלנו כיהודים, אלא מהווים למעשה את חלק הארי, או אם תרצו, את אבן היסוד לתרבות המערבית הנאורה, חווים בני ישראל רגרסיה. בהעדר מנהיג, הם (אבודים, מפוחדים וניצבים מול אמונה חדשה וזרה) פונים למינהגים ישנים ועושים את מה שידעו לעשות עד שהופיע האל הגדול והאבסולוטי - הם פוצחים בטקס פאגני שגור ומוכר: עגל הזהב. העגל מייצג מטפורית את הספק הסביר, ואין לך אוייב יותר גדול מהספק כשמדובר באמונה. כשיורד משה מההר ורואה את העגל הוא שובר את לוחות הברית, מעניש את החוטאים ויוצא לכרות הסכם חדש עם הקב"ב.  ניתוץ העגל וקבלתן של לוחות הברית מסמלים את זניחת הספק ואת זניחתם של מנהגים ישנים, מנהגים פאגנים והחלפתם באמונה מופשטת שעקרונות חזקים של מוסר מלווים אותה - והן עשרת דברתנו. המעבר הזה ונקודת השבר שמגולמת על ידי בניית העגל וניתוצו מסמלת כל כך הרבה דברים. ראשית מדובר על טקס התבגרות של עם שלם. על מעבר בין אמונות אינפנטיליות, אמוציונליות וכאוטיות  באמונה עמוקה שמושטטת על "נעשה ונשמע". שנית מדובר על מעבר ממקום של אלימות גדולה ומצוקה למקום של חופש ושגשוג המתאפשרים על ידי חוקה הגיונית ומוסרית. כמו כן מדובר על מתן משנה תוקף לסמכותו ומנהיגותו של משה, שאם מסתכלים על ההסטוריה הכתובה שלנו כעם, לא היה מנהיג חזק ונחוש כדוגמתו. 

אם יש סיפור הראוי לספרו ולשוב ולספרו זהו, לדעתי סיפור העגל. יש בו מסר פשוט וברור: חופש אמיתי, חירות אמיתית מותנת בקיומם של חוקים ומוסר. על מנת שאדם ירגיש עצמו כאילו יצא ממצריים, עליו לזנוח קודם כל את האלימות, את הכאוס ולקבל על עצמו את חוקי החברה בה הוא חי. זו ההבטחה האמיתית של אלוהים, זה ייחודנו כעם סגולה, זה מה שהפך אותנו לעם הספר, זה מה שעושה אותנו כעם למעצמה תרבותית: זניחת הפרימטיביות וקבלת הקידמה. אז איך קרה, תגידו לי, שבמהלך השנים נזנחה הקידמה הזו, נזנחו אמות המוסר וחזרנו לסגוד לכל מה שנוצץ ועשוי מזהב? איך זנחנו תרבות ובגרות רוחנית והפכנו לעם רודף בצע שמנהיגיו הרוחניים עסוקים בהכל מלבד קיום העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת האמונה שלנו כעם: לא תרצח, לא תגנוב, לא תחמוד אשת רעך... 

כל שנה (והשנה בעקבות אסון הכרמל ביתר שאת) יש המרננים על כך שטקס עגל הזהב המתקיים בעין הוד הוא תואבה והוא, הוא המפיל אסונות על אנשי הכפר וכו'. מי שהיה (לפחות פעם אחת) בטקס העגל, יודע שמדובר לא בטקס פאגני שעיקרו זביחה לעגל, אלא בשיחזור והמחזה אומנותית של סיפור העגל וקבלת לוחות הברית. מה שעומד במרכז הטקס הוא לא (כפי שגורסים אלא המסמתמכים על השערות, ספקולציות ודעות קדומות) הריקוד מסביב לעגל, אלא דווקא שבירתו ושריפתו של העגל וקבלתן הסימבולית של חוקי השם. הטקס הזה, אינו אלא המחזה של הסיפור המקראי השגור והידוע. זה שנקרא בבתי הכנסת, המלומד בבתי הספר והנדרש בחדרים. בעין הוד, מרהיבים הוד וכבוד לסיפור וממחיזים אותו כדי שהילדים ילמדו את הסיפור ויזכרו אותו. דווקא אותו, בגלל שהוא אחד הסיפורים החשובים והמשמעותיים במסורת שלנו.  בגלל שהוא מלמד אותנו את ערכה של אמונה אמיתית. את ערכם של האמיתית של ערכים ומוסר. את עובדת היות ארץ זבת חלב ודבש, ארץ בה בכורים לא מושלכים לנהר ואנשים לא משועבדים רק בגלל זרותם , נגזרת ישירה של טוב האל, וקבלת חוקיו המוסריים והנאורים. 

אז אמרנו כבר שלא מדובר בזביחה לעגל והעלאתם באוב של מנהגים פאגנים ואמונות פאגניים, אלא בהמחזה המתמקדת בקבלת לוחות הברית. ואמרנו כבר שמטרת הטקס היא לספר בסיפור יציאת מצריים והעלתם על נס של עקרונות המוסר עליהן מושטטת המסורת שלנו. אז למה ההתנגדות החזקה הזו? ממה היא נובעת? ומי מכתיב אותה? האם היא נובעת מתוך פחד שמע מתוך צפייה או השתתפות בהמחזה אנשים יתחילו לזבוח לעגלים? זה לא קצת מופרך? האם היא נובעת מדמגוגיה של מנהיגים רוחניים שמעולם לא היו בטקס אבל מרגישים חובה לתת קול לדעות הקדומות שלהם? האם מדובר בהדים העולים מציבור של אנשים שלא מסוגלים להבין נארטיב ורואים רק מקטע מהשלם ונאחזים בו? אלוהים יודע. ואם אנחנו כבר מדברים על אלוהים, אני די בטוחה שמצוותו היא "והגדת לבנך" ולא "אל תספר את סיפור העגל ותמחיז אותו פן ישרף ישובך". ואם כבר הגעתם עד כאן ואתם חושבים שזה נורא חשוב להזכיר לי שאלוהים ציווה עלינו לא לעשות פסל או תמונה, אזכיר לכם שאת העגל לא רק שוברים בסוף עם מקלות, אלא גם שורפים ורוקדים על אפרו. אז שירננו המרננים, ויזהירו המזהירים, ויאימו המאיימים. אני השנה בונה עגל. ואני מתפללת לימים של מוסר, הגינות, קידמה וחוכמה. ואני מאחלת לקהילתי ימים שמחים ובריאים - ימים של שלווה ואושר ושיתוף פעולה. ומי יתן והקורבן המדומה שנקריב בעוד מספר שבועות יהייה כפרתנו ויתן לנו כוח להילחם למען חברה נאורה, משכילה ומוסרית. מי יתן ונזכור כולנו את עמוד השידרה עליו מושתתת החברה שלנו וננסה לפעול על פיו. ושיעשה שלום עלינו ועל כל העולם. ואמרו אמן. 

אם מעשה העגל מעניין אתכם: הנה מאמרים לקריאה נוספת  :

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11322

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13016

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13985