אני לא יודע איך להתחיל לתאר את התקופה הזאת.

אני פשוט נהנה מכל רגע, אני קם כל יום בבוקר עם חיוך ענק מרוח על הפנים.

אני אפילו שמח ללכת לבצפר, אני פשוט נהנה מכל דבר קטן,

במיוחד ההפסקות האלה העשרים דקות האלה כל יום עושות לי טוב על הלב.

מדצ"ים פשוט וואו אני כל כך שמח שהחלטי ללכת,

ובמיוחד מד"א שבאמת שינה לי את החיים.

באמת אני מרגיש כל כך טוב,

ובמיוחד עם עצמי, אני סוף סוף אוהב להסתכל על עצמי בראי,

אני לא בורח או בכלל מתעלם, אני חושב שזאת אחת התקופות הכי טובות שלי בחיים.

אבל אני מפחד,

הפחד הזה שלא יכול להיות שהכל טוב,

לא יכול להיות שהכל מאושר,

משהו חייב להתקלקל מתישהו.

כל בוקר אני קם עם חיוך אבל גם אם פחד שיכול להיות שאולי היום יהיה היום שיתחיל את הירידה למטה,

אני ממש משתדל לא לעשות טעויות,

אני מרגיש כאילו כל דבר קטן שלא במקום יכול להרוס.

ואני כל כך מפחד אני פשוט חי עם הפחד הזה.

אני ממש לא רוצה שהתקופה הזאת תיהרס,

זאת פשוט אחת התקופות המדהימות שחוויתי בחיים שלי,

ואני לא רוצה שהיא תהרס, אי לא רוצה שהיא תיגמר,

אני רוצה להנות מכל רגע.

הלוואי שהתקופה הזאת לא תיגמר לעולם.

איתי.

27.11.08

מבחן אמצע במד"א

אמן שכולנו נעבור את זה בגדול.

ואנשים תאחלו בהצלחה =]