את רוצה לדעת למה אני כועסת עליך ?אני כועסת עליך
כי את מרחיקה אותי ממך
כי כשאנחנו יוצאות עם חברות שלך את שמה אותי בצד
כי כשבאלך לצאת לסיבוב בחוץ אני תמיד אפשרות ז' שלך
כי הפסקת לדבר איתי
כי הפסקת לאהוב אותי
כי את עסוקה רק בחברות החדשות שלך ובחבר המגעיל שלך
כי לא אכפת לך יותר מהרגשות שלי
כי כשאני בדיכאון וכשאני קצת אדישה פשוט אינלך כח אלי ואת הולכת
כי את תוקעת לי סכינים בגב
כי את משקרת לי
זה למה אני כועסת עליך.
כשאני צריכה אותך הכי בעולם
את פשוט לא שם בשבילי,
ואני מצטערת - זה לא מה שנקרא חברה אמיתית
איפה החברה שהאהבה שלנו אחת כלפיי השניה הייתה הדדית?
שתמיד דאגת לי ואני לך לא משנה מה קרה? שתמיד חלקה איתי אושר וכאב?
שתמיד דיברה איתי על הכל ? שתמיד ידענו שאפשר לסמוך אחת על השניה?
שתמיד דיברנו על כך שזה כלכך מוזר שפעם לא היינו מכירות אחת את השניה?
שדיברנו על כמה שזה יהיה עצוב ומפחיד אם נתרחק וצחקנו על העובדה שאנחנו יודעות שפשוט זה לא יקרה לעולם?
טוב.. היום הזה הגיע.
וכן. זה עצוב וזה מפחיד.
אני פשוט מתגעגעת אליך.
אני יודעת שאת לא הולכת לקרא את זה. את אפילו לא יודעת שיש לי בלוג.
למה את לא יודעת? כל הסיבות נמצאות למעלה
אז למה אני כותבת את זה בכלל? אני לא יודעת. כנראה שזה סתם עוד פוסט פריקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Her name is Ophir.