החיים מבעד לקשת.

כתבתי קטע קצר אפילו לא סיפור לדעתי.

אך הוא מגיע אם מסר ענקי שחשוב להפנים!

תהנו :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

החושך הזה כה חשוך.

הדממה הרועשת,הריקנות שממלאת.

הייתי לבד.רצתי בתוך יהום,בתוך חשכה.

למקום כלשהו.העיקר לא להיות לבד.

ישבתי לבד בחדר ושקעתי במחשבות,היו לי הרבה חברים,

היה לי אושר ואהבה.

אבל הרסתי הכל,בהתנהגות שלי הירחקתי את כולם.

דרכתי על אנשים רק כדי לזכות בתשומת לב,

איך יכולתי להרוס הכל,בשנייה אחת כולם הלכו.

בגדתי בחברותיי,צחקתי על כולם,איבדתי את כל מה שהיה לי.

ולמה?רק כדי להיות פופולארית?

היפצתי שמועה על חברה ריכלתי על השנייה.

צחקתי על החבר שלי.הידחקתי את המשפט:"את מתנהגת מגעיל".

אותו אמרה לי אחותי הגדולה,אמרתי שהיא לא מבינה שום דבר והתעלמתי.

זהו,השגתי את מה רציתי.נהייתי "מקובלת".

אבל מה זה שווה אם אין לך חברה אחת שאת יכולה לסמוך עלייה.?

מה זה שווה עם החבר שלך לא באמת אוהב אותך.?

מה זה שווה אם כולן שפוטות שלך.?

אני לא מבינה איך יכולתי להתנהג כך.

ועכשיו נשארתי לבד,בחדר עוצמת עיניים ומדמיינת.

מנסה להחזיר את הגלגל אחורה.

חבל שזה בלתי אפשרי,ועכשיו,עכשיו איך אוכל לתקן את הכל?...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סוף :)

דא:מאוד נהנתי לקרוא את התגובות של הפוסט הקודם.

תודה,תודה לכלום!העלתם לי חיוך :)

באמת,תודה.