החיים מבעד לקשת.

הדמעות נזלו.

הייתי כמו ברז ששכחו לסגור.

כאב לי בלב,כאב לי להזכר באותו היום.

"נטלי רדי כבר מהכביש"

"מה את רוצה ממני?"ענתה.

ולפתע היא עצרה. התקרבתי לכיוונה,בזהירות שמא לא יקרה משהו.

הייתי חצי מטר ממנה ואז..בום.

כולם פתאום ברחוב עצרו.הייתי המומה.

פתחתי את עיניי בתקווה לטוב וראיתי את שתינו שפוכות על האדמה.

פה ושם צעקות תזמינו אמבולנס אלוהים ישמור.

סגרתי את עיניי מהכאבים ומהדאגה.התעלפתי.

כשפתחתי אותן שוב הייתי בבית החולים.

אמרו  לי ששברתי את הרגל והיד.

הייתי מודאגת,"מה עם נטלי?"שאלתי.

הרופא נהיה עצבני ועצוב

התחלתי להשתגע.ואם היא מתה.

אם היא על סף מוות?

צרחתי על הרופאים שיביאו אותי מיד אלייה.

כאשר הביאו אותי אלייה ישר הבנתי.

התחלתי לבכות,"הכל בגללי למה לא שיכנעתי אותה לרדת מהכביש למה!?"

ליטפתי את פנייה אולי בתקווה שזה אל נכון.

שמתי אלבום תמונות ליד המצבה.

איבדתי את החברה הכי טובה שלי.

"נטלי,אזכור אותך תמיד"

"אני מצטערת" מילמלתי וקמתי.

לא יכולתי לסבול עוד דקה של היום הנורא הזה.

של הרגע שבו ביחד איתה הנפש שלי מתה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איך היה הסיפור? :)

אני מצפה לביקורות בונות! =]