החיים מבעד לקשת.

אני בטוחה שראיתם אתמול חדשות-החטופים חוזרים!

הייתי מלאת ציפייה ותקווה שהם חיים אבל מעל הכל?שמחה!

סוף סוף הם חוזרים.שנתיים של ציפייה תקוות ומעל הכל-ייאוש.

חשבתי על המשפחות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב,

עד כמה שישמחו לראות אותם! כולם יתחבקו ויהיו מאושרים

ואז התסכלתי בחדשות ו-בום! כל החלומות בהקיץ נעלמו כלא היו.

ראיתי שני ארונות קבורה,ישר ידעתי הם מתים.

חשבתי על המשפחות שברגע זה רואות את זה גם וכנראה בוכות.

נהיה לי רע.

שנתיים של ציפייה ממוכשת וזה מה שאנחנו מקבלים בתמורה

 לכל החיילים שהחזרנו לירדן?!

שני גופות?

אחרי ששיחררנו פשוע מסוכן שעשה דברים נתעבים קיבלנו את שני החיילים שלנו מתים?

נתקפתי כעס על המדינה.אבל לפחות אהוד גולדווסר ואלדד רגב יוכלו להקבר

בארץ.כאשר כן מכבדים אותם,למשפחות יהיה איפה לבכות.אבל זה לא מספיק!

הם היו אמורים לחזור חיים!

אם אני אמות יום אחד בשבי(חס וחלילה טפו טפו טפו)

אני לא רוצה לחזור.לא אל תחזירו אותי!

אני מעדיפה למות שם-כמו בכל מקום אחר אם אני מתה

במקום שתשחררו אנשים שעשו דברים נתעבים,רוצחים!

מה שנותר לי להגיד...

אהוד גולדווסר ז"ל

 ואלדד רגב ז"ל.

בנוגע לרון ארד ולעלעד שליט..

אני בטוחה שעלעד חי.. :)

ויעש לי מין הרגשה כזאת שגם רון חי

מורעב מפוחד אבל חי.

לא יודעת זה מין הרגשת בטן חזקה שאומרת שהוא חי!...

כרגע אי אפשר לדעת.