החיים מבעד לקשת.

כן.ההורים שלי טסו אתמול

כאילו אני שמחה והכל אין קרציות על הראש והכל

אבל בצד שני....אני עצובה

נכנסתי היום לחדר שלהם בתקווה לראות אותם-

לא היו שם נבהלתי ואז נזכרתי שהם טסו

שהם לא בארץ

אני יודעת אני אמורה להיות אופטימית

אבל פשוט עכשיו חסר לי משהו מישהו בבית

פשוט אני כל רגע מצפה לראות אותם

את אמא שלי נכנסת עייפה הבייתה

ואז אני מספרת לה מה עבר עליי

או ששתינו רואות טלוויזיה

ואז היא אומרת לי להעיר אותה בחמש

או את אבא שלי שמבקש ממני

לצאת עם לאקי ואני הייתי מתעצבנת כי

תמיד מבקשים ממני ברגעים הכי לא טובים.

אני אתגעגע אלייהם ברור

רק אתמול הם טסו ואני כבר משתגעת..

ובכלל יום ראשון גם החברה הכי טובה שלי תיסע למחנה(משו מסובך

אין לי כוח להסביר)

מה יקרה לי כשהיא תסע

לא יהיה לי עם לי ללכת לעשות הליכות

לא לדבר שעות בפלא

לא להתנחל אצלה

לא לעשות את השטויות שלנו

לא לספר לא את כ-ל מה שמציק לי :(

אבל...........

יהיה טוב :)

אני יודעת שיהיה טוב למרות הכל

אני מאושרת אני שמחה טוב לי!

הכל דבש אצלי

האושר כאן

החיוך חזר ולא יעלם להרבה זמן

כי למדתי לשמור עליו

למדתי איך להחזיר אותו

והשיטה?לחייך

להיות אופטימים בכל רגע

להיות שמחים

להגיד שיהיה דבש!

כי זה מה שיהיה

אז מה עדיף להתחיל לבכות על מר גורלכם

או לתת..חיוך פשוט

שיגרום לאנשים אחרים מוטיבציה-

אם הוא היה מסוגל לחייך ברגע קשה...

למה שאני לא אהיה מסוגל?

אז פשוט תנו את החיוך הכי קטן שלכם

ותראו איך לאט לאט הוא מתרחב

והופך לחיוך מאוזן לאוזן.