החיים מבעד לקשת.

הבועה כה בטוחה.

מבריקה ויפה.

בלי לשמוע את קולות העולם.

מבלי לפתוח את עיניי.

אך לא,היא לא בטוחה עוד.

כל דבר נראה מסוכן.

נמאס לי להקשיב לעצמי.

נמאס לי שעיניי סגורות לרווחה.

היני רוצה לצאת ממנה,להפסיק לחיות כאילו כלום.

להריח את הגשם,לשמוע בוקר טוב.

לחייך אל אנשים והכי חשוב,לחיות.

נמאס לי מחיי השגרה,נמאס לי להיות כפי שאני.

אני רוצה להיות בוגרת יותר,אופטימית יותר,שולטת בעצבים.

הבועה מזדהמת.

ישנו חור קטן בתחתית.

ואני נופלת,אל עולם מלא בצבעים.

והכל ורוד,אדום,צהוב,ירוק ומה לא.

אני אהיה מרוצה כאשר אזכה לשנות את מה שאינני מרוצה ממנו.